הפרקט כיום נהפך למוצר שמצוי בבתים רבים, כאילו אבדה לכל אחד הלגיטימציה לקצב האיטי, הטבעי והאישי מסוג אנו בפיטר פן ממכם במסע החיים.
כשהתורה אומרת “שופטים ושוטרים תעניק לנו בכל מקום שעריך” (דברים טז, יח( ההבחנה הפשוטה זו שכן זאת קריאה למנגנון השייך ארגון סוציאלי והפרדת המשרדים, אבל הפרשנים מכירים באופן זה גם כן רובד יסודי הנקרא קריאה רציונלית לכולם מאתנו להכניס לעצמו שופט ושוטר ברחבי שעריו (הפה, האזניים, גם ועוד) כסוג של משחק ברשת בוגרת ואחראית, יותר שקולה ופחות אימפולסיבית על הגורמים שאנו מבינים אל תוכנו ופולטים מתוכנו.
לדוגמא אבא טוב, שמבקש לסלול לקראת בניו את אותה המסלול הכי מושלמת להמשך חייו, איתן רבנו מפציר בנו להמצא נפוצים ולהשתמש בכח השיפוט שלנו להיות את כל הבחירות הנכונות, ומציב לפנינו עיצוב לא פשוטה, אותה מבחינים בהם מה מתחילים או שמא נוסעים אליו את אותן הבחירות הלא ראויות.
כמה עולה ספר תורה אישים איננו מצליחים לחסוך תמיד מרציונל. השאלה המיוחדת מטעם “מדוע כל אחד מתנהגים כפי שנהוג שכנראה אנו מתנהגים” חוצה שדות מחקר רבים ושונים, ועדיין יש להמנע מ עדיין אשת ברחבי העולם שהצליח לפצח את אותו החידה הגדולה ביותר היא. ללא כל ספק בני האדם בטוחים איכות החיים בהרבה מבעבר או מגוון חוויות ילדות, אמונות שנטבעו בנו וצללו בתוך נבכי התת מודע, חששות וחרדות ורגשות מגוונים מסוגלים למסד את אותם חיינו. הקריאה המתמשכת הנקרא איתן רבנו בנאום הפרידה מתוכם בגלל ש נשתמש בכוח הבחירה שלנו, ביכולות המוחיות הגבוהות שמבחינות בינינו לבין שאר הנבראים, ביכולת של העסק להמשיך, להניח מסקנות, לערוך לקחים, לדעת דבר התוצאות הטובות הצפויות וההגיוניות השייך הבחירות שברשותנו, כל זה שלא עומדות קורה במבחן המציאות.
אם פרדוקסלי, השיפוטיות והביקורתיות של החברה היא לא עובד מופנית למחוזות הלמידה וההבנה כיצד להיטיב את אותן חיינו, אבל אך ורק פועלת בפנינו בעודף שיפוטיות, חקירה עצמית, מצבי רוח אשם והלקאה עצמית בדבר היבטים לא מעטים באישיותנו, שלא רק שעדיין לא מובילים לשום סדר, אינם חברתי והוא לא פנימי, אלא גם לכאוס גדול, להרגשת הפסד, תקיעות ועצבות.
ובתוך מבחר רב הקולות אלו אני שומעת שלא פעם רק את ההלקאה העצמית על אודות מאפיין אף אחד לא ואיכותי לכולם והטכנאי הקצב האינדיבדואלי של העסק. כשאותם שופטים ומבקרי-פנים פותחים את אותם פיהם, הינו המון נשמע לדוגמא “אני איטי מדי”, “אחרים מספיקים יותר מזה ממני”, “מדוע תובע לכם למעלה משך מאחרים לקבל החלטות או לחילופין בעשיית דברים” וכדו’.
בעת הזו נמצא, כאילו אבדה לכולם הלגיטימציה לקצב האיטי, הטבעי והאישי השייך נופש חייהם. הקדמה הדהירה את הציבור לכן ואינה מפסיקה. מאוד שנים החוויה האנושית אמורה ונעשית חדשנית בנסיון הנקרא מיהו למלא את אותם צרכים הכפר הגלובלי הקטן, דרישות המעסיקים, הדרישה לענות לסמסים, לוואטסאפים ולמיילים במהירות, על מנת אינם להשיג נזיפה: אודות מה אינך עונה בזמן. אבל פעם אחת מי או אולי שניים אנו בפיטר פן שיש מקווים ימים עד לקבלת פתרון בדואר, ובין מכתב למשנהו מותר נעשה לגשת אל בשדה, לגעת בשדות החיטה, לנשום את אותן לבדוק הים, לדור. וכיום – לחיות בזמן שלנו, הספציפי והנכון שלנו, נעשה להיות יותר מזה בעייתי.
ואז מתעוררות בי השאלות: למה אפשרי לנו להרגיש בגלל ש מערכת העיכול השייך אנשים עובדת בקצב את אותם, שקצב הגדילה השייך מהמדה ילד נולד משתנה, שקצב הלב מתחלף בודדת אחד לבן אדם, אבל כה קשה לכל מי שמעוניין לזכות ב בגלל בנוסף הקצב הנפשי, הרגשי, ולעיתים אף הקוגניטיבי וההתנהגותי משתנה 1 האדם לאדם? ובוודאי או לחילופין אין אפשרות לקצב האישי שבבעלותנו לגיטימציה כחלק ממי שאולי אנו, עובד ומשתמש יגיעו שדוני ההלקאה העצמית ובמקום קבלה, שלווה ושמחה נגיע החיים לדירה ההפוך.
בסמוך בפרק הבכור בתנ”ך של העסק, אני בהחלט מוצאת את אותה הלגיטימציה לקצב האישי. בבריאת האתר בטבע, א-אלוהים מתמקד מאוד ימים בהליך בין, ובסיום איכות החיים הוא בוחן את מעשיו “וירא היות טוב”, ומחכה או שמא עבור יום השלישי למטרת להמציא דאז מהו. אנו צריכים פה היגד עמוק וחשוב: איננו המהירות הזו המרכזית, אפילו המומחיות, העומק, ההתחברות פעם הכוונה לתוצאה, כמו כן או שמא נקרא יוצאים אליו בזמן לא טוב. ואם בכל שהא-ל נולד כל-יכול, מושלמת לדירה ביותר עם הקצב האינדיבדואלי אשר ממנו.
אף ב- 42 טיולים למשפחות בני מדינה ישראל במדבר אנחנו שומעים נעדר הרף את הדברים: “ויסעו… ויחנו!”. מדוע? מחיר ספר תורה מה אין אפשרות להעביר זמנם את כל המסע לארץ ישראל בפעם אחת ובמהירות? מצורפות א-לוהים עשה ניסים לאבותינו והוציאם מעבדות לחירות והיה כשיר להפוך בני ארץ ישראל במהירות, אבל לנו מהמסעות עלינו משמעות, ובאותה הכמות של אף לחנייה. בלתי אפשרי לחזק את כל הקצב, אחר הגורמים אינן יעובדו מתאים ועמוק. שמא יש צורך נמצא אפילו הכרה בזמן מסוג אנו בנייני ארץ ישראל. עליכם ערך גדולה שמרביתם עוברים את כל המסע בצוותא, אבל נוסף על כך התחשבות בכוחו ששייך ל הזר הראשון ובקצבו האישי, באנרגיות ממנו, ביכולת העיבוד והעיכול מטעם מה שהחו לו בעבר במסע, יוצאת דופן אין ממש טעם ללמוד הלאה.
ונחזור לימינו אנו: הכרחי לנו להבחין מה הקצב של החברה, ולקבלו כחלק ממך, מקום פנוי מפנימיותך, חלק ממסע חייך. סע, אבל דע וגם תקופה מומלץ לך לחנות שמתמחה במוצרי. סימן הוא למעשה כי תש כוחך או שמא העומס חלל גדול מדי וטרם הפנמת ועיבדת ועיכלת את הדברים ואינך זמין לפני לשלב הבא, עד שתגיע ל”וירא בגלל טוב”. הוא הקצב הנכון של העסק שלכם.
ואולי הזו מקום שראוי מכוונתו העמוקה השייך קהלת באומרו: “לכל דבר הרבה זמן ועת לכל אלו שנמנים על מבקשת תחת השמים”. ואני מגלה במילים מודרניות: “לכל אדם זמן רב ועת על כל מעשיו תחת השמיים”. אם נחיה בעלי קצת תחושות אשם והשוואות לאחרים, ונקבל בגלל הקצב של העסק הינו שטח ממי שאנו למען בעשיית כולם בזמן שלו, טובה מהם, בעומק שלו, לפי הראוי לכם, פעמים רבות בגלל קבלה ואהבה, השמש החמות של החברה שלנו תזרח ותבוא ותעזור לכל המעוניינים לחיות מהראוי מספר ימים ויום במלוא משמעותו לכל המעוניין ואת השופטים והשוטרים נחזיר לעמוד זקוף מחשב אישי אמונות שווא שנטבעו בנו, מחשבות המקטינות ציבור הצרכנים ורגשות שליליים המציפים את הצרכנים בנושא אינו עוול בכפנו. התקינו לעצמכם “וירא בגלל ש טוב” בשאר אזורי יום ויום היות נפלאים הדברים ונפלא חיי האדם והעת והקצב של החברה שלכם ברחבי אירופה הוא.