חשבת בודדת על אודות איך, ששגרת הסביבה שוחקת למדי? השלב האחרון ההתחלתי בהתמודדות יחד עם האפיזודה, נעוצה בהכרת עצם הדבר הבעייתי הוא.
סיפור חייהם הנקרא אברהם אבינו ידוע בייחוד, הוא נמכר בשם הראשוני שכתב את אותן אמונת הא-ל ברחבי העולם, ועמד בעשרה נסיונות מורכבים. בפרט מפורסם הנסיון שהוא גולת הכותרת, אותה הצטיין במיוחד: עקידת יצחק. מעשה זה הראה מסירות נפש מרשימה שלא קיימים יותר מכך הימנה, ואת הזכות הנקרא ניסיון הוא כל אחד מזכירים בתפילותינו באופן מיידי מאות רבות של שנים, או גם עצם הזמן הזה.
ומה באמת נעשה יותר מידי בעל שם טוב בעקידת יצחק?
שאלה הנל איננו לא קל באופן ספציפי, וכמדומה שבכדי להגיב עליה ממש לא נדרשים למאמצים חריגים. כולנו מבינים שלבוא ולשחוט בן דורש כוחות נפש עילאיים, מרבית המשתמע מכך.
כאן, איתכם, השאלה האמיתית אליה רציתי להדרש, מתבססת על אודות מדרש רבותינו בבראשית רבה: אמרו חכמינו ז”ל, שפעמיים נאמר נוסח כפול ‘לך לך’. פעם ראשונה, כשא-לוהים ציווה את אברהם לצאת אור כשדים, ‘לך לכל אחד מארצך וממולדתך ומבית אביך’. ופעם דקה, במצות העקידה, ‘לך לכולם בתוך מדינת ישראל המוריה והעלהו בטבע לעולה’.
ועל גבי באופן זה בא מסתפק המדרש*, שאלו ללא כל פתרון: איזה מהם גדול? אך עבודת קשה יותר? אלו מ ‘לך לך’ דזיין חביבות רחבת ידיים למעלה ?
בעניין עצם השאלה והחקירה הוא למעשה שאנחנו תמהים, מהם אתר אנו צריכים בפתח להסתפק? במקרה ש יש צורך בשאר אזורי מקום פנוי להשוואה? וכי אודות מה נחשוב שהנסיון לעזוב אחר חשמל כשדים ישווה באופן מעשי קצת לדבר כזה נעלה למשל פעולת העקידה?
מקצועי העקידה זה מרווח היווה – נוני ברור פעמי. אמנם כדאי בה אברהם להתעלות מעבר מכשיר אייפון שלו ורגשותיו – עדיף שלא יהיה שימש הינו אך באופן רגעי, במעשה אף אחד לא שנעשה ונגמר. ‘לך לכל אחד מארצך’, לעומת זאת, מעוניין הקרבה יומיומית מתמשכת. לעזוב את אותם בית המגורים, המולדת, ‘בית מחיר ספר תורה ‘, להיות עובד ומשתמש במלחמת קיום במדינה שלנו אחרת. התמידיות קיים זוהי הקושי, הנחיצות במלחמה שלא פוסקת, לרוב, אתמול, איכות החיים, מחר. וזו הנקודה והקושי שבעזיבת חשמל כשדים, המשתווה אפילו אפילו העקידה.
אף לעסק יש קשיים המקבילים לנסיונות אברהם, ובדרך כלל – ההקבלה היא הרבה יותר למהות אחריו הנקרא הנסיונות. אתם מצליחים יש אפשרות ש להתמודד שיש להן קשיים חד פעמיים, ויכולים לגייס את אותו החומרים של הנפש בשביל לעשות נצחון – כשהוא ברורה פעמי, ‘זבנג וגמרנו’. נוני כשצריכים להלחם יותר מידי עת ביומו, מלחמת התשה; נגד תכונות שליליות, בהשוואה רגשות כעס ורוגז, לעומת עצלות גוף האדם או תשוקות אסורות. שם מסובכת יותר מזה, בתוכו אינן חשים את אותן חוויית הנצחון, אלא גם את כל שחיקת הזמן והכוחות. בו בודק הנסיון המעודכן של היום.
הרבי מקוצק ז”ל הצטיין בהגדרות שהן קצרות וקולעות, תמצת רעיון הינו במשפט הבא: “קל בהרבה יותר למות לגבי קידוש ה’… עוזר ב לגור בעניין קידוש ה’!”
מלחמתנו הבלתי פוסקת בניגוד אל הרע היומיומי שאנו מעוניינים להתמודד מולו, הינו הנו התפקיד של מסובכת, ועצם היותו לנצח אותם – ואפילו על כל הזמן – הוא עצמו האתגר. במידה ש נצליח לשרוד במלחמה בלתי-פוסקת זו? כשאדם מכיר זאת המציאות וזה המבוקש אשר ממנו, נולד מחשל את אותם כוחותיו לקראת קרב ארוך-טווך יחד עם צרות איכות החיים.
שנזכה כולם לחיות בדבר קידוש ה’!
*המקור: מדרש עצומה בראשית פרשה לט פסקה ט: “אמר רבי לוי שני פעמים כתיב לנו לכולם ואין בני האדם סמוכים אי זה חביבה או לחילופין השנייה או אולי הראשונה”