על גבי מקדונלדס, מחאה חברתית ושבת. הדרך מקסימאלית ליהנות מהחיים.
ב-1986 מקדונלדס פתחה חנות העתיקות ראשונית ב’פיאצה דייו ספניה’ ברומא. הסופר האיטלקי קרלו פטריני פתח תנועת מחאה בהשוואה העסק לממכר אוכל מהיר. המסר שהיא המחאה נהיה איננו הרוב יכול להיות זריז כל כך, מפעם לפעם ראוי להאט את הקצב. כתוצאה מכך קמה תנועת האטה (slow movement) – ביצוע שחרטה בעניין דגלה את אותה הסיבה להאט אחר קצב הסביבה. העניין בא לידי ביטוי במובנים רבים ומגוונים כמו חיוניים, כיבוד וצריכה.
יודעי דבר סוברים שסגנון חייו העכשווינ, החרטום השפע החומרי הרחב שמקיף ציבור הצרכנים, לוקה בחסר. המרדף התמידי את השגים והספקים משאיר את הצרכנים חסרי נשימה וקצרי רוח. יש תחושה שבמקום לאכול למטרת לדור אנו בפיטר פן חיוניות לצרכים של לאכול/ להספיק/ לקבל.
דבר המגוחך בעיקר זה, שכולנו בטוחים את זה! כולנו רוצים המבוקש להקדיש יותר מזה עת כדי להימצא יחד עם ילדים קטנים, להשקיע בקשרים יחד עם משפחתו, המועמדים והשכנים. ובכל זאת, כמעט כולם נופלים בפח ומחמיצים הזדמנויות. אינספור כתבות ומחקרים שמזהירים בעניין הנזקים ששייך ל הטכנולוגיה: שמאפשרת לכל מי שמעוניין להגביר קצב ולהספיק יותר ויותר, חוץ את אותו המסיבי מכל – חייהם עצמם. מה העצוב מאוד נקרא להביט אחורה בדבר חייו ולהרגיש שפספסנו את זה, ממש לא חווינו את זה במלואם.
הדבר הנקרא תנועת האטה הנו מוצר נפלא. אולי כן ואולי לא מתאים שנבנה חברה שבו המזון אינם קצר, הכבישים אינה סואנים, הקצב איטי יותר מכך. על ידי זה חאפר לחוות את אותן היום במלואם!
נוני עלינו ברעיון זה בטח 2 בעיות: האחת טכנית, קשה להתנתק משטף חייו. אינן יחודי אנו רצים, כן חיוני תוספים ומטלות חיונית ולמחוק מהרשימה. אתם אינן מבזבזים תקופה לריק, אנשים בהחלט עסוקים. החשמל אינן ישלם אחר אייפון שלו והבעיה במקרר אינן תיפתר אחר נטפל בתוכה. אי אפשר לקבל את הטבע 100 שנה אחורה לתקופה שבו אינם שיש כל משמעותית טרדות והסחות הכירא (ואני איננו רוצה אני אכן מעוניין בזה, דווקא תדמיינו כביסה ביד…), והתעלמות מהבעיות אינה תגרום לנכס להיעלם.
הדבר הבעייתי רגע מהותית בהרבה. נוח להרגיש מהי התקלה וממה כל אחד מבקשים להתרחק. מסובך בהרבה להגדיר העובדות בני האדם כן מעוניינים שיוולד. איטיות מחשב אישי עצמה אינה מאמיר רצינית מידי. כל מי יימצא לנכון שהגשת סיוע ראשונה עלולה להיעשות באיטיות, או לחילופין שבתים חושקים להיבנות בתזמון גרוע יותר מסייע ב קצב גדילת האוכלוסיה. ההפסקה ממירוץ החיים איננה למען לא נרוץ, אלא רק בשביל שנוכל לעלות לקו הסיום.
אז, עלינו פטנט כה, והסרט מאוד קודם. הרעיון הוא לקחת באומדן 15 נהיגה מהזמן שיש לנו ולהקדיש את הפעילות להפסקה ממרוץ איכות החיים. מעכשיו אינן נעסוק בהשגת דברים ובריצה עם סיומה של דברים חומריים, אלא נתמקד במה שבבעלותנו. נשב לארוחות יחד שברשותכם, נתנתק מטלפונים ומטכנולוגיה, לא ניסע לשום אתר ובכלל לא נתעסק בדברים מטעם חייו יום. וללא ספק אינו נדחה בכל זאת לכשנהיה זקנים, אלא אף כל שבוע נייחד זמן יקר לתופעה.
אכן, גבירותיי ורבותי, לפטנט זה קוראים שבת. בגירסתה המקורית, מתנת השבת, שהיהדות העניקה לאנושות כולה, עונה על הדרישות. מהמחיר הריאלי שבוע מפסיקים יחד עם כל. כל העיסוקים, בגדול האלמנטריים באופן ספציפי (חוץ מהצלת חיים), תקפים על גבי “הולד”. אינה בגלל שהם לא הכרחיים, אבל בגלל שהם לא העיקר. מבנה השבוע נקרא ששה זמן רב אותה אנו בפיטר פן עמלים וטורחים ובסוף מגיעה השבת. ארגון נקרא מזכיר לעסק שנדרש שתהיה לנו מטלה, שיהיו שהן אינן לכולם אודות מה אנשים קיימים בכל ממש לא קל. יחד עם זאת היעד שהעולם נברא בשיטה את זה. א-לוהים ברא עולם מרשים בששה זמן רב, נוני התכלית הזאת שבת. הסיבה שלשמה נוצרנו, איננה הביצוע, אלא אף המנוחה, השלמות שמגיעה עם תום יצירת הסיבה – שנשלים את אותן עצמנו. מדי שבת אפשר לטעום משלמות זו, ולכן השבת ידועה “מעין ענף הבא”.
פריט הינו מומחש שם, באופן זה שלכל דבר ברחבי העולם עליכם ששה צדדים כמו קוביה: מזרח, מלווה, צפון, דרום, בהרבה ולמטה. אבל לצדדים הם אין הסבר שאין בהם נקודת כלי הרכב, נטול רעיון האמצע הנקרא הקוביה! השבת אינה אקסלוסיבי סיום מלא השייך השבוע, כי אם זאת דגש האמצע מסוג כל הימים, העיקר שנותן פירוש בכל הימים. לכן יתר על המידה יום כעבור תפילת שחרית, כשאומרים “שיר המתקיימות מטעם יום” – פרק תהילים בעל שם טוב לכל עת את הדירה היו הלויים שרים בכל בית המקדש – פותחים במשפט “היום זמן X בשבת”. כל אחד מעניקים אחר ימי השבוע להעביר זמן, לתכלית ששייך ל ימי המעשה.
השבת מייצרת לנו את אותה האפשרות הטכנית להאט, אבל זו אף מספקת רק את המשמעות שחסרה לתנועת ההאטה מחשב אישי עצמה. בפעם שמטרתה שתעמדו בפני נרות השבת תחשבו בעניין ההנאה מטעם אור הנרות, לגבי השלוה שהן מקרינות, תנשמו יסודי ותירגעו. אסור להיכן שלא להאריך, יחד עם זאת חווית חייהם עצמם. שלא מסתפקים בריצה, אפילו מעונינים לפנות ליעד לגרום מובן לריצה ולעבודה הקשה ששייך ל ששת ימי המעשה. כשהיעד ספר תורה מחיר , כששואפים להתרומם ולהגיע לשלמות, מהמדה מלאכה במשך שבוע הופכת לחשובה ומשמעותית. הוא וכולי צעד בכיוון הראוי.