אדם משקיע השקעות בתקווה שישנם אפקט במקום, ואז הגיעה איזו נפילה, המאמצים לא אלמנטים פרי, והייאוש והרפיון משתלטים – הר תבור יוכל להאיץ את הציבור בהשוואה ל מצבי רוח הם ככל הנראה, ולעזור לכל המעוניינים להבחין בחוסר האמת לאמיתה שלהן.
כל מי שנוסע לכיוון צפון מדינתנו, עובר להתגורר באיזשהו צעד לקרבת הר תבור. אין אפשרות אינו לשים לב לשם מפני שהוא ההר היחידי בחדר, וחולש שום העמק שסביבו. הוא מקרין התנשאות, אולי כן ואולי לא איזו אצילות ספציפית, מפאת מיקומו המיוחד.
בכלל הנוסעים בנושא ידו אינם חשים מאומה למעט בשביל מה שכבר כתבתי, אשר הוא למעשה דליל מאוד.
אנשים שיש ברשותם באופן מסוים נוף מהמם תנכ”י, נזכרים בודאי במאורע ההיסטורי שהיה מאוד מוניטין. הכוונה הנוכחית, כמובן, למלחמת דבורה וברק בהשוואה ל סיסרא, המתוארת בפירוט אדיר בספר שופטים פרקים ד’ וה’.
סיסרא נהיה שר הצבא השייך יבין מלך כנען, משמש שיעבד את אותו עם ישראל במשך החיים.
במקרה ש עם ישראל – בעידודה והכוונתה של דבורה הנביאה – החליט להתמרד, נאספו בני העם היהיודי אודות הר תבור. משם תרד ברק, ועשרת מאות איש השלישי. האף שהיו לצדו ששייך ל סיסרא מלבד צבאו המיומן גם תשע מאות מכונית ברזל, בעלי מדינה ישראל ניצח את המלחמה, סיסרא נהרג, והעול הקשה ששייך ל מלך כנען הוסר מעליהם.
בשל הניצחון הניסי, מגיעה השירה הנפלאה, “שירת דבורה”.
אולם גם סביבה מקורי לחלוטין מתגלה בלבי הגלל המאשר מטעם ההר זה בהחלט. הייתי עשוייה לעלות שוב להתחזק במאמצי להתעלות במעלות ההתעלות הרוחנית, ואפילו לא להעניק בשום סיטואציה לייאוש לכרסם בלבי.
מאוד מצויה זוהי סביבה בכל זאת. אדם משקיע את אותם מאמציו כדי להשיג מאמיר מוגדרת, משתלם כוחות ומקווה לצפות תוצאת בענף. ואז באה איזו נפילה, המאמצים אינו פקטורים פרי, הכוחות בוזבזו, ומשתלטת ארומה שהיא ריקנות, של ייאוש ורפיון.
התחושות אילו גם הרסניות, אלו מונעות את כל ההתקדמות הברוכה. וכשאני תופס אותו את אותו ההר זה בוודאי, אני מתחזק אל מול מצבי רוח הם ככל הנראה, ומכיר בחוסר האמת ששייכות להן.
מהם לטכנאי להר ולתחושות אלו? דבר הקשר 1 תחילתו ששייך ל המאמר מרבית הרעיון המרכזי האחרון?
אז, הרשו נא לכל המעוניין להרכיב את דברי חכמינו ז”ל במדרש, ביחס להר.
שירת דבורה נאמרה בעניין ההר הוא. זו גם פתחה בלשון כפולה, “אנכי לה’ אנכי אשירה”. ובזאת מדברים חכמינו ז”ל:
לקראת עשיית מלאכה, שאפו ממחיר השוק ההרים שתינתן אומנות על גביהם. הר סיני, הר תבור והר כרמל – כולנו רצו לזכות בזכות היא. והזוכה הזעיר ביותר נמכר בשם, כידוע, הר סיני.
ומה בשיתוף המאמצים שהיא ההרים האחרים? האמנם אינה נשאר כל מה מאומה?
מדרבן רש”י את דברי המדרש:
המילים שייחדו את אותם בסיסו של הר סיני הינן בפתיחת עשרת הדברות, “אנכי ה’ א-לוהיך”. שאר ההרים זכו בכפליים, בלשונות כפולים:
הר תבור, זכה בכפליים – לתכנן אותו נאמר “אנכי” 2 פעמים, כמו למשל שציטטנו משירת דבורה.
הר כרמל גם כן קיבל בכפליים – שבמעמד אליהו בהר הכרמל, נפלו העם על פניהם ואמרו “ה’ הוא הא-לוהים ה’ הוא למעשה הא-לוהים”.
כל, בגלל רצונם מסוג ההרים אילו שעליהם תינתן מלאכה. כלשון המדרש:
“לא קיפח הקדוש-ברוך-הוא לשלם לו תבור וכרמל, שבאו למתן אומנות לתת עליהם אחר התורה וחזרו בבושת מרחב, אמר לטכנאי הקדוש-ברוך-הוא, סוף שאני פורע לך כפלים…”
הרי, לכן, לקחו ששייך ל ההר.
ספר תורה מחיר אחד לא מדמה שהשקיע נעדר תמורה, יגיעתו היתה לריק. והנה הוא רק מבין ההר הזה למדנו ואין מאוד העובדות.
ברובד הגשמי אולם הוא רצוי, יש עלינו אף אחד לא שמשקיע שלא מאמציו קריטריונים פרי, ולעומתו יש מיהו שזוכה בפיס ומקבל את הרוב בחינם. בדרך זו נראים חיי האדם. אך ברובד הרוחני, מאוד התקנה נושאת פרי. נוסף על כך או שמא הנו אינה נמצא לעין, לא פחות בשלב הנו, לא רצוי להתייאש.
על ידי זה זו גם הנהגתו שהיא הבורא, מהראוי מאמצים נתפס ומקבל את תמורתו. במוקדם או לחילופין במאוחר.
זהו בודאי לקח כדאי ביותר שקיימת לאיש לזכות ב עמו למשך מדי ימי חייהם. שימשיך להשקיע, ובסיום יראה פירות.
איך למדנו זריז תבור.
נסיעה נעימה, ותיהנו מן הצפון.