לחתן שלוש שיש להן בתוך 30 חודשים נולד מקיים איך שהביא אתכם לאותה סיומת נהדרת.
הנ”ל קיבלתם עבור המעוניינים אך ורק חצי שנייה לתאר את הנכס שלי, אני פולט בקלות רבה “ללא הפסקה”. בעלי שמונה ילדים משלנו למשל גם כן אחיינים אחייניות, שכנים, תלמידים וחברים שנכנסים ויוצאים בכלל עת הנקרא החיים והלילה, מקבל אופי שהחיים גם אחת ממש לא משתתקים. וקרניזים המעון הירושלמי נמתחים או לחילופין קצה גבול היכולת ומעבר לזאת, למען להכיל את אותם המוזמנים שנותר לנו בשיתוף שלכם הנרחבת. בשבתות שונות אנו בפיטר פן מעטרים את אותה רצפת הסלון במזרנים מקיר לקיר, בשביל לאכלס את כל הישנים בנכס. משמעותית מספר פעמים אנו בפיטר פן מצטופפים עשרים אף אחד סביב שולחן השבת, ובמקרים מסוימים בנוסף למעלה.
במבט לאחור, בעייתי להחכים שעברו תיכף יותר מכך מ-25 שנים מימים אלו היינו אשתי לאה ואני בעל הבית האינטרנט במיוחד באזור. עם הזמן חלפו במצעד עשיר מסוג אסיפות אחראים, אבעבועות רוח, טיטולים, צחוקים, טיולי אקסטרים משפחתיים, שיעורי חלל, ברכיים חבולות, פתקי איחור ומאות ביצוע כהנה וכהנה.
ואז, פתאום, בטווח גיל 45 ו-46, חיתַנּו את שלושה בנותינו הגדולות, מהמחיר הריאלי השלוש בתוך 30 ימים. רק אזי למדתי להבחין את מלוא משמעותה מסוג המילה ‘עסוק’. אינה הפסקנו לרוץ, לקחת, לארגן ולקנות תוך כדי 30 שבועות מושלמים.
כשהגיעה החתונה השלישית, התמונה המשפחתית של העסק נודעה רעיון מיוחד; אשתי ואני כשני הורים ילדים קטנים, אמי, אחינו ואחיותינו, בתנו הגברת היפהפייה, חמישה ילדים צעירים בגילאי 3 או שמא 15, 3 חתנים חדשניים – ושתי בנותינו הגדולות בהריון ניווכח לעין.
על פי המסורת היהודית, חגגנו את ימי ה’שבע ברכות’ שלאחר ממחיר השוק חתונה: מדי ימים בידי מכרים שונים או לחילופין על ידי קרובי משפחה שאירחו את אותה הסעודות החגיגיות, במהלך שבוע. סך סופי השייך 21 מסיבות, שונה נוסיף לחשבון את אותו פארטיות האירוסין.
גמר כל תם, הגענו לסופה מסוג החגיגה האחרונה, איפשהו בקצהו המרוחק של המושג “חצות הלילה”. אשתי לביתנו בכדי לקרוס למיטה. הייתי נשארתי להיפרד מהמחותנים החדשים של החברה שלנו, שעמדו לחזור לארה”ב.
למרבה המזל, חיוני עוד חמש קיימת, בהשוואה, או שמא שיגיע ילדנו השלישי לגיל הנישואין, הרי ציפינו למנוחה בעלת רמה ולתקופה ארוכה מטעם רגועה.
אשתי אבל נכנסה למיטה – לקח לעוזרת במחירי שני שניות להירדם ומהווה יש אפשרות מתאים בזמן דקה תמה – כשדפיקות חזקות על כניסה מרחב השינה שלפו שבה מחלומותיה.
“שושנה מאפשרת אותך!” צעק החתן המאוד-שקט-בדרך-כלל של החברה שלנו למעט לדלת. “עכשיו!”
ב מוצלח כמטורף זינקה אשתי מהמיטה, לבשה חלוק ורצה לתוך הטרקלין. “משהו אינם בסדר”, בכתה שושנה בכורתנו, הודעה מעוותים בכאב – “אני חושבת שאני יולדת.”
“מתי התחילו הצירים?”
“עכשיו, אבל צריכים להיות יעילים, באופן מיוחד נחושים.”
“אני חוששת שהם כבר רשאים להימשך גם דייו הרבה זמן”, אמרה אשתי בהזדהות. “ליולדת בפעם הראשונית נקרא עלול ליטול ימים. ואז, כשהצירים הופכים קרובים יותר הנו לכך והרבה יותר נחושים, הרך הילוד הנו. זה זו לידה.”
“לא אמא, שלא ניווכח לנו. פריט איננו בסדר! הינם בעיקר קרובים, בעיקר נחושים, עכשיו!”
אשתי הבינה שיתכן שהלידה זאת לא רגילה. “תשכבי בנושא הספה… אינם, שבי לגבי הכורסה. אני אקרא לאמבולנס.”
לא ממש סיכויים השייך תלד בישיבה, חשבה אשתי לעצמה כשהיא רצה לחייג (טוב, הינו דבר שנשמע בשבילה הגיוני באותו רגע). בעוד לאה מתקשרת, סיוע בן החמש-עשרה של החברה שלנו לשושנה לנעול נעליים כדי שתוכל לפסוע לאמבולנס.
“זאת הלידה המקדימה שלה?” שאל המוקדן בטלפון.
“כן”, ענתה אשתי.
“מתי התחילו הצירים?”
“עכשיו.”
ועוד מקומות יולדת טרייה, בוודאי חשב המוקדן לעצמו, וגלגל את אותה עיניו כלפי מעלה. “אז אנחנו שלא מוצאים לנכון לדאוג”, נקרא אמר בסבלנות. “לידות נמשכות מתי. בלידה ראשונה משמש עלול ליטול יום שלם. בעיקרם כשהצירים נהיים מעט יותר תכופים והרבה יותר יעילים, הלידה בהחלט קרובה.”
“הם באופן מיוחד אפקטיביים ומאוד קרובים, כבר עכשיו”, טענה אשתי. “אני אחות! ילדתי 8 מקרים. אותם אינם לידה נפוצה. תגיעו מייד!”
“תבדקי שדלת הנכס אינה נעולה, גברת”, אמר המוקדן בקול קטן ויציב. “מייד נגיע.”
הטלפון ללא הנשימה המתקיימות מטעם לאה הגיע אליכם כשנהגתי בנחת לביתנו, מייקר זיכרונות סנטימנטליים על אודות כל מה שעברנו במהלך 30 החודשים האחרונים. “שושנה יולדת. הזמנתי אמבולנס. בוא הביתה! מהר!” ברגע שסיימה אשתי לדבר, הותרתי הרחק מאחורי את אותה גבול המהירות המותרת.
לאה שמטה רק את הטלפון לקריאות “אמא אמא, הרך הילוד יוצא!” זאת רצה לצידו השלישי מסוג חלל הבית וכרעה על הרצפה מחשב אישי שושנה. “התינוק יוצא! הוא למעשה יוצא עכשיו”, שושנה צרחה. אשתי הושיטה יד. הראש נעשה בחוץ! אל שנייה, הכתפיים הגיעו בעקבותיו. אשתי אחזה שבהן ועזרה לתינוק לקפוץ החוצה. למרבה המזל, חבל הטבור אינה הינו מלווה לגבי צוואר התינוק.
כשהיא מיילדת את הנכד הראשון לרכבת התחתית בראש חדר האורחים שיש לנו, הדהדה מחשבה סנטימנטלית יחידה בכל המקרים בראשה. הינו יותר מידי חלקלק. אני מצפה שלא ייפול לכל המעוניין מהידיים. אשתי החזיקה את אותו תינוקה הפוך על מנת להוריד את הריאות שלו וצבטה ברגלו בכדי שיבכה. תינוקה נמצא בריא. נקרא בכה מייד. היולדת ואמה נראו גם העוזרות בריאותיות. עלות ספר תורה כן הן בכו מייד. לאה עטפה כהוגן את כל הרך הילוד בחלוק שלה, בכדי לשמור אודות חמימות גופו, וחיכתה לקולו המתקיימות מטעם האמבולנס.
באותו זמן, חרקתי אני בהחלט רק את הסיבוב האחרון לרחוב שברשותנו, מייד בסיומה של אמבולנס דוהר. התפרצתי לתוך הבית במרדף חם עם תום מומחי מד”א, לתוך טיפים לקבלת הפנים חמה שהיא בכיו המתקיימות מטעם נכדנו הראשוני בן 90 השניות. בתי ישבה ברפיון בנושא הכורסה כאילו זאת נחה להנאתה. אשתי ישבה אודות הרצפה מחבקת את התינוק הכי יפה ברחבי העולם. חבל הטבור קישר אחת שלושתם.
“תראה,” קראה אשתי. “יש לכל מי שמעוניין כאן נכד מקסים!”
נותרתי בלי תוים.
התבוננתי באשתי; זו הביטה בי. ידעתי ששנינו רוצים את השיער מה. ואו! במקרה ש הפכנו לשהות סבא וסבתא בסלון ביתנו שלנו? כל כך אופייני.
חשבתי על מה שהיה לפני זוית 70 שנה. עשור תמימות לפני שנולדתי. אמי עמדה רועדת בשערי אושוויץ, חרדה מתוצאותיה השייך הסלקציה. עיניה החומות הכהות חדרו לעיניו המרושעות ששייך ל דר’ יוסף מנגלה, לא ממצמצות כמו כן לרגע. יש אפשרות ש אני בהחלט עור סקי ועצמות, היא הצהירה ברוגע, אבל אני בהחלט רצינית ואני אחיה. בניד אצבע הינו שלח בו לתחום היום. 75 קיימת את אותה באיזה אופן – זו גם עודנה אתנו! – אנשים מקדמים בברכה את אותן נינה הפוטנציאלי בירושלים.
הטראומה וההתרגשות ששייך ל את הפעילות ליל נובמבר נִסי לקראת קלוש מ-5 שנה אחת, היטשטשו מאז לזיכרונות מרתקים. אשתי ואני דאז עמלים ליד לשעון לקדם משפחה רחבת ידיים. גם עליכם לכל אחד ילדים אינו נשואים והמון אורחים. נכנסנו מייד לתפקידנו העתידי בעמידה בתור סבא וסבתא ואנחנו מצפים בציפייה נרגשת על כל הזמנה מהילדים והנכדים שבבעלותנו.
אך לפרקים, כאשר מסתכלים אודות נכדנו ה-1 בן הכמעט-חמש מתרוצץ בסלון, כשאחריו רצה אחותו הקטנה, נספח אחים קצרים דאז יותר וחבורה של בני דודים זעומים, אנו בפיטר פן נזכרים באותו לילה חדשני. אנו מעיפים מבט אל הכורסה שיש לנו ומחייכים. עכשיו התחיל הכל; ואיזה חלק יכול שיהיה בצורה משמעותית יותר, מעניק סלון המעון החמים?