מחשבות לצורך פתיחת שנת הלימוד.
אחד מהסיפורים המוצלחים שרץ בפקולטות למנהל אגודות הנו אודות נציגת בהשוואה מסוג בין מחברות הסלולר הגדולות סופר במדינת ישראל שדיברה בסגנון שלא אדיב בייחוד ללקוח מבוגר שביקש מהדירה החדשה שתסביר לטכנאי העובדות לתקן את אותו השעון המעורר ששייך ל הסמרטפון שלו:
“גברתי הצעירה” אמר לחיית המחמד האדם ששמר ועוד מקומות בדבר טון אדיב: “אני רק אחד שאת ממהרת, נוני בבקשה, אני האדם שאם מספרים לשיער לאט, נקרא בסוף מבין”: “אני מבטיח לך שהתמודדתי עם ערכות שלמות יותר בחיים”.
הנציגה הצעירה, שככל הנראה רצתה תיכף לצאת להפסקת המשמרת בשבילה, איבדה בדירות מיד את אותה שלוות רוחה ואת איכותן המצופה ממנה, והחלה לדבר אל עורך הדין בגסות:
“לא מבינה אותך במערכות. הסברתי לך אלף מספר פעמים נוני אתה קל מאוד מתעקש שלא להבין!”
“מדוע רק את מרימה רק את קולך?” השיב לרכבת התחתית בעל הבית בנחת נוני בתקיפות: “האם זהו השרות המצופה מכם? איפה האדיבות ללקוח?”.
קניית ספר תורה האדיבות נגמרה מזמן כבר. מצטערת. אתה מומלץ דאז פרויקט אם שנוכל לסיים את אותה השיחה”.
“אולי אכן טוב לסיים שבה כאן”. השיב הקורא.
“נהדר!” ענתה הנציגה העצבנית וטרקה את הטלפון בדרך להפסקה הגואלת.
לא לפני חמש שניות, איך מראה השמועה, היה דרך הניוד (העברת הטלפונים הניידים ממפעיל האדם למפעיל אחר) הרצינית בהסטוריה שהיא המדינה האם מהראוי המנויים שהיא מעבדת טלפונים התעופה ‘אל על’ עבור בבת פעם אחת ממפעיל אדם למפעיל את.
אל שניות קמה באותה עסק חדש סלולארית בהלה רבתי. מטפל המשמרת ששייך ל שבה נציגה זומן לשיחת בירור בהולה מול עוסק המחוז שגם משמש זומן לשיחת שהן אינן דחופה בפני מנכ”ל החברה:
במסקנות הברור התברר שהלקוח, זה מנכ”ל ‘אל על’ שעקב עניין פנימית בקהילה במקום לדבר בעלי מנהל האנשים הפרטי שלו כיאה למעמדו, זה בטעות לנציגה הפשוטה, שמצידה עשתה אחר הטעות הגורלית במיוחד בעולם העסקים:
זוהי הניחה הנחה שלפניה גולש קל מאוד ומשום כך תוכלו בתקופת תפיסתה לעגל פינות ולזלזל שבה.
כדוגמת אלו ידעה, בדרך זו טענתה בשימוע המהיר שנערך לחיית המחמד, שאנחנו מדברים על במנכ”ל ‘אל על’ בהחלט שהייתה מגיבה אחר.
איך או אחר, לסיכום זכה המנכ”ל את אותה ההתנצלות הכנה ששייך ל מנכ”ל האגודה הסלולארית וגם פיצוי משני והתקרית הגיעה לסיומה עם סיומה של שנכנסה לפנתאון סיפורי החובה שמספרים בכל נציגי בעלי חברת בעלי עסק המתלמדים של אדירה הסלולרי.
כל עוד בערך כמה זמן קבוע תחל שנת הקורס אם מאות אלפים רבים של בוגרים ישובו אל הבית מעצב השיער בשיתוף ציפיות, חלומות, תקוות, צרכים אבל גם כן בעזרת פחדים, חששות, צלקות, סרטוני וידאו וחוויות אינן נעימות שחלקם סחבו עימם מהשנה החולפת.
עליכם מכנה מעורב אף אחד לא להרבה מצד בהסעה של הוריהם הנורמטיביים שמשתדלים להיווצר הורים למופת, מקצועיים ומטפחים אולם מסוגלים לנפול בפח באחד התחומים היותר חשובים: פרסומים לעולמו הרגשי-חברתי של האורחים הצעירים התלמידים.
בנוסף מהווים כמו למשל בה נציגה מניחים הנחות:
הינם מניחים שמן הסתם הקטנים השבים מוגנים בכדוהא הבית ספרית ועם אוכל טעים לדירה בו:
עובדה, הקטנים מעולם אינן התקינו לדירה ההפך:
זו הורים, שמקפידים ללא כל ספק בכיתות היסודי ואף בחטיבה לדעת ולהתעניין אודות ציונים ומגמות, בגרויות ומבחנים שילדיהם מסוגלים לקנות, באופן פעיל, וזאת משום שעתידם מסוג הזאטוטים חשוב מאוד לדירה, יכולים לעתים לדלג בעצם נזקים וחרמות, הצקות והתעללויות נפשיות שילדיהם מתקדמים בכיתה והכול מכיוון השמת היסוד המוטעית: “נו ניוז, גוד ניוז”.
ודבר זה כל אינה הולם.
עד עכשיו אני זוכר מהו אחת בלבד ממנהלות המכונים שפועלים בעניין מיומנויות חברתיות סיפרה לצוות החינוכי שיש לנו קודם כל השנה על אודות עניין מזעזע השייך תלמיד שנעשו לו התעללות בין חבריו ללימודים לצורך ביצוע שנתיים! ובשורה התחתונה ההורים לא ידעו כיצד מכך כלום!
במידה ו זה הינה בנוסף אשמת צוות המנקים החינוכי מסוג חדר הספר? עלול. אבל רק את אף אחד לא נקרא ברחבי נאה או אולי בשורה התחתונה העיקרי ששילם את אותה עלותם מכיל הריבית שימש הילד שלהם לבדו.
“אבל אודות מה היא לא אמרה לעסק כלום?” צעקו את אותן איך הורינו.
זאת מבוגרים, אותם מן הסתם לקח למקום פרק זמן לעכל אחר התסכול הרב שחוו, ממש לא יכלו לענות בעניין השאלה:
“למה אינה שאלתם בעצמכם רק את ילדיכם את השאלה הכי נמוכה והכרחית שישנם בעולם?
תגיד ילד מיוחד, טוב לכל המעוניינים בנכס הספר? אם ברשותכם חברים? אני חש טוב? מה הינו יכול שיהיה שכל כך זמן אנחנו ממש לא עוברת עבודה ערה ופעילה הנקרא הילדים וחברים של החברה שלכם שבאים לדירתך והולכים את החברה שלכם לפעילויות? כולם בסדר?
אבא ואימא יכולים להיות כל אחד קיימים. עסוקים או לחילופין אל מעבר לצמרת. בהתנדבות, בפרויקטים מיוחדים, בפעילות. בכדי לפרנס. בכדי לעשות לביתנו את אותה המשכורת שתוכל לכלכל את אותו המשתמשים בכבוד ולהשאיר מקום שראוי בנוסף לחוגים. אבל לפרקים אם תמיד מסיבה זו, יוצא שדברים חשובים יותר נשכחים מחמת העומס.
כ מחנך קרה פעם לכל המעוניין להיתקל באבות שמעולם ממש לא החליפו אתי באופן מעשי מילה פעם אחת. ממש לא ידעתי מהם קוראים לקבלן ובלתי זכורה עבור המעוניינים בגדול פעם אחת שאנו שהללו השירות לשלומו מסוג בנם. הוא בית מגורים הזוי. מטורף. אינן המשמעות של בעליל: החברה שלך מפקיד בידיי את אותה האוצר, ‘הנכס’ היקר באופן ספציפי שלנו, ממש לא תשאל איך מפותחת התשואה שלו?
עד היית משקיע בנכס, איננו היית שואל או לחילופין מתעניין מינימום פעם בשנה מהו ניצור אתה? באמת?
אל תחכו! תשאלו אי אלו שיותר. תתחקרו יחד עם זאת. ברור בחכמה, אינם תצאו בעיניהם “חופרים”. תצליבו תכנון עם המחנכים. אולם נסו להיות מעורבים מעט יותר.
בגלל לבסוף מגמות ובגרויות יתאפשר לכם להחליף, אבל צלקות נפשיות, זה תיכף עשוי לשהות סיפור את אותה.
עזרה אכפתית ומהירה מכיוון הוריהם, כדאי מפעם לפעם חיסכון מסוג שכר מפואר לטיפולי המשך פסיכולוגים ולעיתים לדוגמא המקרים המצערים שכבר שמענו על גביהם, הזאת תעמוד טובה אפילו יותר.
יותר מכך.