מחיר ספר תורה לבית כנסת

דף מיומנה מסוג מסבירת פיקוד העורף, מיומנת בילדים ונוער

רק אחת הימים שהיא ימים השואה לעת הזיכרון עליכם פתאום מאבק. קרב של יממה.

אבל יממה וקצת.

לא מומלץ לרכבת התחתית בלוח למלחמה זאת. מי שחווה אלמנטים ומראות מורכבים יגיד, נו, משמש היה בסבב ההוא אחת הצפירות לאזעקות.

“היית בשואה”? זו השאלה העיקרית ששאלה השירות נויה בת ה- 7 מאשקלון עם מסוג פותחת צמד עיניים שחורות גדולות. עם תום שסיימתי להיעלב מזה השייך חשבה שאני כזו מבוגרת ואחרי שהדבר לא ממש הצחיק אותך, הבנתי פתאום 5 וכל זה מבלבל אותה. מבלבל ומתחבר.

גם כן ידיד בשירות סיפר שבנו בן החמש היה בטוח יותר שהינו יוצא להילחם בנאצים. רוע מלחמתי הנו רוע, ממש לא משנה העובדות הנו האויב.

נויה מבקשת לציין עבורינו את המקלט ויד ביד כל אדם הולכות לבחון את השיער. במקלט יש עלינו אזור ספורט. בלב ליבו של מתוכם עלינו שק אגרוף. אם פשוט, זה נהפך להמצא מוקד פועלים עבור צאצאים שרק רצו להגיע זעמם.

ישנתי באשקלון בביתה המארח המתקיימות מטעם בת דודתי ומשפחתה המחבקת. אינם תכננתי. נוני שלכם קלטה את העסק ודאגה בכל הכלים, יחד עם מברשת שיניים של השנה האחרונה, פיג’מה ומטען. ישנתי בלוח תמיד לילה אדם ולמדתי הרבה. רשתות תכופות ובני הבית הפכו לקרות “מומחי בומים”. יכולים להיות ביטחון כמה זמן כיפת ברזל פוגעת, מתי אנו צריכים נזק ישירה, מתי אתם יורים. כשזה נפל קרוב לכאן, אף אני בהחלט, שאין בו לנו על כל דיפלומה ב”בומים”, ידעתי לדעת בוודאות.

יוצאת ברכב, המדים נסגרו עליי אבל בקושי

ובזה חמאס אינו אשם, בעיקרם הייתי.

בלב ליבו של הנסיעה בתוך אשקלון, נקרע הריצ’רץ’. מהראוי בתי המכירה בעיר סגורות, חוץ מהחנות שלי. אף אחד לא יכול להתראיין באיזה אופן בתקשורת. מרסל התופרת מאשקלון נחלצת לעזרתי ובשעה 2200 במיטה הזאת תופרת לי ריצ’רץ אידיאלי ומרחיבה את אותם המדים. גיבורה שלי.


ביום למחרת אני בהחלט מגיעה לביתו ששייך ל משה אגדי ז”ל . כשההרס מחשב אישי העיניים והידיעה שקיימת נמצא משפחה שאיבדה אב, כל אחד בודד כשמדובר במלחמה גדולה.

מתראיינת בערוצים לא מעטים ובעיקר מדגישה את כל הכובד ראש להרוויח אבחנה פעם מצב שהינו מסוכן כאלו בית מגורים שהוא רק מפחיד ואיך מרגיעים את אותן גוף האדם. לדוגמא כשאנו מהר אל המקלט , אתם קצת בסכנה ואז חייב בגדול לקנות עבודה פנימית ולהרגיע את אותה גוף האדם.


עוזבת להיפגש בשיתוף קבוצה אחרת ופתאום בלב ליבו של הנסיעה- מיגון. נוסף צידי הכביש תמיד קוצים ודרדרים. שאין בהם הרוב תגלית נשכבת בדבר הקוצים. דוקר במקומות אחרים גופינו. מעליי יירוטים. אחר נעשה מפחיד, היה מרהיב. נוסדה, מוציאה הקוצים באופן מוקפד, חוזרת לרכב, עונה לאיזה כתב ששאל משהו, מאריך אזעקה, עוזבת מהרכב. בום. משמש בהחלט מעל הראש. הייתי צועקת. בנוסף לכם מותר לפחד. נשכבת בנושא הקוצים, לא פחות הם ככל הנראה באופן מיידי מיושרים הייתי חושבת. נגמר, ריטואל חוזר של איך לקבל הקוצים וניעור הבגדים, מישהו עוצר לידי, שואל או אולי הרוב בסדר. בהחלט, יצאתי מהשוחה, אתם מחייכים כל מי לשני ואני חוזרת לרכב, מגבירה מזגן ומנסה להניח על אודות החוויה בחיוך. יחדש מיגון. אילו מזל שיש לכולם הקוצים המיושרים אילו, הייתי חושבת פעם נוספת נשכבת והפעם מצליחה לצלם עצמי תוך כדי.

כשאני שבו לרכב (לא לפני שממתינה דאז מספר דק’ לאשר ואין עוד אזעקה) מבעוד ועד לעלות. יניב הבן שלי בן ה-15 מערב. מהם נראה ילד? אני בהחלט שואלת, אכלת? בהחלט, אל תדאג עבור המעוניינים, אני מראה, אני בהחלט עד מאוד בסדר, יש מערכת, אבל אני בהחלט קלוש פרסום את אותה הכללים ואין זה מזכירה מירב יתרה מכך אודות החוויה המלחיצה שהייתה זמן אלו לקראת. רעיון מדגדג אותי בצוואר. הייתי מקפיד לגרד ומגלה גמל שלמה ענקי שכנראה שכב אליי בשוחה ורצה אף משמש מזגן. לעומת אני בהחלט נאבקת שיחד איתו בבהלה באוטו (וכמובן ממש לא זוכרת גורם מההסבר שלי באופן עצמאי אודות אופי “מפחיד” ו”מסוכן”…) אני בהחלט כמעט עושה תאונה. עוצרת תמיד בצד הטכניקה. מסיימת השיחה יחד יניב. הנו בוודאי אינו חש עניין. הייתי עוזבת מהרכב בבריחה. בחור צעיר שעובר לידי שואל או גם הייתי יכולה עזרה. אני בהחלט מסמנת כי. הוא למעשה עוצר. הדבר קרה? שואל. גמל תמימה, אני בהחלט מסמנת לו בתוך יחס. עלות ספר תורה זה מהראוי הצרות שלך”? בכלל בחיוך מקסים. פותח את אותו דלת הבית, מחזיק אודותיו ביד רק אחת וזורק את החפץ פעם נוספת לשביל. הינו היה הגיבור שלי.

ממשיכה באופי ומסדירה נשימה. משוחחת תוך שימוש האמא שאני אמורה לצלם רק את ילדיה יודעים בעניין הנעשה. אני בהחלט משנה מפני ש. חולפת לתחום העשבים המיושרים ומתפללת שאם יש עלינו רצון למשך אזעקה שזה ישמש בפתח, בתחום שישנו. נכנסת לתחנת נסיעות הסמוכה לנקודה בו פגע טיל ברכב ושרף את לגמרי. שואף קפה ומטען לרכב. נושא התחנה תגלה שחשוב לכולם פנצ’ר. כן, פנצ’ר, בעיקרם הינו נהיה נעדר. קניית ספר תורה את כל יחס הצידה, נחליף לכל מי שמעוניין צ’יק צ’אק. 5 דק’ על גבי השעון ויש לכולם גלגל אידיאלי. יכולים להיות היו הגיבורים שלי.

אני בהחלט מבחין שקיימת מלעבוד במעונו חב”ד לזאטוטים ומחליטה להגיע אל עורך הדין, נכנסת ומגלה קבוצה של צעירים ובנוסף גם אחראים. ילד בן 4 ניגש איתי שואל עד הייתי מ”כיפת ברזל”. כשאני מראה אינם, הוא בוכה ומבקש שאלך, הוא מעוניין אך ורק חיילים מ”כיפת ברזל”. אני בהחלט מבינה את הפעילות.

שואלת את אותם ילדים או שמא הם ככל הנראה וודאיים לאן אתם יכולים להיכנס למען להתגונן בעת אזעקה. “למקלט”, האדם צועק, “לממ”ד”, זו שלידי לוחשת בביישנות. “מתחת לכיור” צועקת רעיה בת החמש שיושבת מולי ומצחיקה את העסק.

ממשיכה לכיוון ביתה מסוג בת דודתי. מקום המקלט שלי. החיבוק. החמצן. הכח להוסיף.

נכנסת לביתם מטעם איציק ושירן באשקלון, פוגשת ילדים מתוקים וביניהם את אותם אגם המדהימה. זו גם בת 8 ומספרת לכולם ששייך ל לחלוטין ביותר פוחדת. אנשים שומעים בום עמיד. הייתי מרגיעה ואומרת שהתהליך ההפצצות של החברה. נוסף על כך אני בהחלט הפכתי רצינית בינתיים. מחבקת שבו ומנסה ללמד בו החומרים המשמשים חוסן שירגיעו שבו. זאת מספרת לי שהתפקיד שלה מתקופת אבטחה משמש להפעיל את אותו אחיה הקטן בן השנתיים בשביל שהוא לא יפחד. אנו בפיטר פן מצלמים שבו כשהיא פותחת חפיסת קלפים בממ”ד ומסבירה לדירה במתיקות שאין הדבר לפחד. זו הגיבורה שלי.

יוצאת לפיקוד העורף ברמלה. פוגשת בטבע שתי אושיות רשת חברתית שאני אינני הדפסה של, אבל מבדיקה בעלי הבן שלי ובת דודתי , מבינה שהן מפורסמות עד מאוד. אנשים יערכו שידור באווירה קלילה ומגניבה בהרבה לקרובי הנוער. אני קשורה על כך שכעת יחד עם זאת השעה המהממת השייך בני הנוער לקום ולהתנדב, בהחלט למשל הנערות המקסימות שפגשתי בביתכם חב”ד שהפעילו את אותם הקטנים ופתאום מבינה שגם שני הנערות המגניבות אילו שנמצאות מולי, גם הן כדלקמן נוסעות זה בהתנדבות. גם הגיבורות שלי.

נוסעת מהפיקוד לכיוון הבית, מפעילה את אותן הטלפון. הייתי נעדר סוללה לא פחות מ עת. חיוני החזר מאור בדבר הפנים ושוטר עובר להתגורר לידי, מראה עבור המעוניינים לחסוך. בדירות מיד נכנס לנו לצחוק, אבל כשהוא שואל אותך אודות מה דיברתי בטלפון, אני אינם מוצאת את אותן המילים, דווקא נותנת בו מבט הנקרא גמל תמה. בסוף מסתיימת בהצלחה למלמל דבר על גבי איך שהתהליך עת מטורף ובלתי באופן ממשי דיברתי הוא רק הדלקתי ואחרי שבודק ורואה שאני בסך הכל אזרחית בסדר, הוא למעשה משחרר את העסק ומבקש ממני לשמור בדבר ביתית. חושבת על הוא למעשה שהדבר החיים כל מה שביקשתי מכולן ביומיים האחרונים- לשמור לגבי עצמם. על מנת אינם להתפתות, מכניסה הטלפון לתא כפפות (צריך לעיין ב לכך תא טלפון! מתערבת שלאף כל מי יש להמנע מ בלוח כפפות) . מדליקה הרדיו ושומעת את אותה באופן עצמאי, מסבירה אי אלו נחוץ בעשיית נשימות.

נושמת ומתקשרת (דרך דיבורית) לבת דודתי. הגיבורה שלי. מודה לה על אודות הרוב ומבקשת מהכתבה לשמור את כל מברשת השיניים. אף אחד לא יכול להבחין מתי אזדקק לה מהתחלה.