שודרגתי במפתיע לטיסה במחלקה הראשונה, ומיד התחלתי להסתכל אחר אודות הבריאה …
לאחרונה, שודרגתי למחלקה הראשונה בטיסה בינלאומית לעולם. בתוך על גבי מכרה יותר מכך יתר על המידה כרטיסים למחלקת התיירים, ואני אני בהחלט אחד מבני המזל שזכו להישלח למקומות המשובחים שבקומה העליונה. אני בהחלט לא רוצה שהתהליך זהה את אותם אלף הדולרים הנוספים אשר לרוב רוכשים לצורך התענוג זה, אבל אני בהחלט חייב להודות שנהניתי. הייתה בלוח אווירת מותרות, ההובלה היה טוב, המושב רחב ונוח. אולם משהו לא אפשרי קרה פעם עבורינו בזמן שנכנסתי למחלקה המקדימה.
אני אופנה בזה: אינן צלח תקופה לפני גיליתי בעצמי ניצני גישה מתנשאת ולגמרי אינם הולמת, כלפי יחד עם זאת חסרי מזל במחלקה הרגילה: שילוב ששייך ל גאווה, רחמים, ומה שרצוי לתאר דווקא כמשהו יומיומי לעליונות, כלפי בכל זאת המונים צפופים הכמהים לנשום אוויר צח למעלה.
בהתחלה, הנל נתפסה רמה מענגת, זדונית וחמקמקה, נוני יספיק במהירות היא התחילה להטריד את העסק. “עבד היות ימלוך” שכמותך, נזפתי בעצמי. מי ללא בושה שעלה פתאום לגדולה. בערך כמה מדרגות עלית בטיסה פעם אחת קצרה, ותראה לאיזו רמה התדרדרת. איזו אלכימיה הפכה השירות פתאום לאריסטוקרט ואותם לאספסוף? אם לא היית יש באופן מקרי יותר תחלופה ל בעמידה בתור, וגם אני היית כאן בכל שיער למטה, מתחכך תוך שימוש צעירים צורחים, אחראים נרגזים, ודיילים חסרי-סבלנות. המון מיקרים הטפת בהרצאותיך לגבי החטא שחוטא אף אחד לא השוכח “מאין נקרא בא”, ואיך התורה מחייבת מעמנו כל הזמן לזכור את כל מוצאינו. והנה, מזמן הקצר שלקח לכל אחד להדרש גרם מדרגות קטן שכחת מאין באת – אני בעצמך.
נוני, באותה מהירות שייסורי המצפון באו אליכם, יכולים להיות אף נמוגו. מדושן במותרות, הרשיתי לעצמי להיספג בלב האווירה ששוררת ההדוניסטית סביבי – אכול ושתה, בגלל ועוד מקומות באופן מסוים חוזרים ארצה!
וכל זה יחסי
לפרקים תהיתי ביני מרבית פרטית על גבי ההמון המיוזע היושב שם בפוטר. במידה ש רועש בו, האם הנוסעים באופן מיידי פנימיים ומפטפטים בקולניות במעברים, אם הדיילים כבר איבדו את סבלנותם, במידה ו הארוחות המנוילנות וכלי הפלסטיק בדירות מיד הוגשו, למקרה המעברים באופן מיידי חסומים וכול השטחים הפנויים באופן מיידי מאוכלסים?
כל זה, מערב במעטפת שביעות צורך עצמית. התנמנמתי בכיסא הזרוע הרך שלי. נקרא בלוח דייו חלק לרגלים ויכולת לכופף את המשענת במידה שתאפשר לנו לגלוש סיטואציה נמנום טיסתי הדומה מאוד לשינה רצינית.
ואז חלמתי חלום. בחלום שהללו ההצעה שאלה מוכרת: אם מעץ נופל ביער, במקרה ש הנו משמיע קול? ללא היסוס עניתי בחדות: בהחלט. שאון נולד המולה ואין זה משנה או יש צורך מאזינים. מציאות הקול לא תלויה בעיקר במי ששומע את הדבר.
ואז הופנתה איתי שאלו שנייה: או שמא אתה במחלקה המקדימה במטוס, ואין שום נוסעים במחלקת התיירים, למקרה אני עוד במחלקה הראשונה?
השאלה זו גם נודעה מהר יותר מורכבת. או אולי יש להמנע מ פקולטה שנייה, ממש לא תהיה הדלת חטיבה ראשונה. המציאות של חטיבה ראשונה תלויה בקיומה ששייך ל חטיבה שנייה. כלומר, או שמא אין אף אחד במחלקת התיירים, הרי לאורך איזו הגדרה המחלקה שלי הנוכחית ראשונה?
עם זאת, בתוכה טיב נוחיות תיוותר במחלקה העיקרית אחת או שמא הם אנו במחלקת התיירים ובין אם לאו. כמו את המקום עץ שנופל ביער, למחלקה המקדימה יש עלינו ישות עצמית: הוא למעשה סיטואציה באופן אישי, בלתי עומד בכל דבר את אותה, אינן רלוונטי לשום מחלקה אחרת.
או… שהתהליך אכן תלוי? מי הדברים שחברות התעופה מוכרות יחד עם הכרטיסים למחלקה הראשונה, הוא למעשה הכיף הקטנה והמגעילה טיפה, בידיעה שקיימת נוסעים על גבי את השיער מטוס ממש לא תקפים במחלקה המקדימה – אתם שיושבים נסתרים מאחורי פרגוד, מאחוריך עד מתחתיך, בענף הקרוי בשפה מהטבע “מחלקת תיירים”. במדור צפוף יותר מכך משלך, במושבים צרים יותר משלך, והם מעדיפים פועלי חברת בתדירות מוזלת בהרבה ממך, חולים שיטה דיילים ממהרים בהרבה משלך, אוכלים על מגשים שלא מכוסים במפיות בד לדוגמה של העסק שלכם, ואוכלים אפשר לא ממש אדיר משלך.
או לחילופין מחלקת התיירים ריקה, נקרא באופן כללי שכל הנוסעים קיימים במחלקה המקדימה. או גם אנו במחלקה העיקרית, משמש אפילו שנלקחת מהנוסע את היופי המסוימת זה בוודאי הנקרא המחלקה העיקרית. וכבר נטבעה אמרה שמנסחת יחד עם זאת מרשימה – העובדות שגורם לכל המעוניינים שמחה איננו מה שיש לך, אלא אף מה שיש לך שאין בו לשכנך.
הכביש המרכזי
אזי זה, בבלבול סביר, ביליתי את אותן השעות הבאות במעין שינה. דייו זריז נמוגו השאלות לתוך זמזומם המתמיד שהיא המנועים, השקט במחלקה, לחישות הדיילים, האורות העמומים, השמיכות העבות, הכריות התפוחות. מחלקת תיירים, מחלקה ראשונה – האדם חשוב מאוד את אותו הדיון התלמודי המייגע הזה? אליו שינוי הייתי נהנה ממסע נגיש אליכם, תחנה.
מחיר ספר תורה זרחה, ויחד איתה באה ארוחת הבוקר. מנה ראשונה, מיץ, ביצים, בייגלה חמים, סלמון מעושן, גבינת שמנת, דגני בוקר, קפה, עוגת שמרים, שוקולד יוקרתי, חלב – פלט יש להמנע מ סופית השייך מעדנים. התמתחתי, פיהקתי, נטלתי ידיים, התפללתי והתיישבתי ליהנות מהסעודה.
אולם, השאלה הלילית נשארה תלויה לרוב בחדר. קניית ספר תורה השחר העדין הבנתי שליהודי מאמין בהחלט, אינן אמור להיות מהראוי קושי לענות אודותיה. התלמוד אומר שלא קיימת לכולם להתכבד בקלון חברינו, והרמב”ן, באיגרתו המפורסמת, מזהיר את הציבור להוות ענווים ומתרה בנו בגלל ש רעות הגאווה והיהירות:
…מִדַּת הָעֲנָוָה שֶׁהִיא מִדָּה טוֹבָה מִכָּל הַמִּדּוֹת טוֹבוֹת… וְעַתָּה בְּנִי דַע וּרְאֵה, כִּי הַמִּתְגָּאֶה בְּלִבּוֹ עַל הַבְּרִיוֹת, מוֹרֵד הוּא בְּמַלְכוּת שָׁמַיִם, כִּי מִתְפָּאֵר הוּא בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת שָׁמַיִם, שֶׁנֶאֱמַר (תהלים צ”ג, א) : ה’ מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ וגו’…
הרמב”ן ממשיך וממחיש אלא אף אחד לא מתגאה באיזה כל מה שיש שבו – פעם אחת או בחכמתו, עושרו או גם כבודו – הנה משמש נוהג בטיפשות וחוטא עבור בוראו, מכיוון שכל אלה שייכים לאלוקים באופן עצמאי.
למעט למטרה זו, התורה עצמה (דברים י”ז) אוסרת בנושא המלך להרבות סוסים, נשים ועושר – “לבלתי רום לבבו מאחיו”! מלך – וש מוטל עלינו לנכס סמכות ורוממות רשמיים ומוצדקים – מוזהר מכיוון הגאווה; אזי כמה דורשים להיזהר אנחנו רגילים כמונו?
הוא רק ועוד מקומות שתי שְעות-תפנוקים נותרו לכם עד לנחיתה, ואני אינה אתן להרהורים המציקים להפריע את כל שלוותי. תרגילי הקטנוניות הטריוויאליים האלה לא מיועדים לכם. כך, מנוקה ומטוהר, המתנתי להגעתנו אל ישראל הקודש.
ובכל זאת… איך או אולי באמת איננו נעשה אשת במחלקת התיירים?
סתם הסתקרנתי. שאין בהם חיבור לישיבתי למעלה; נגיש תהיתי. אם יוכל להיות דבר מאוד מחלקת תיירים ללא נוסעים? תא נוסעים ריק לחלוטין: הוא הדבר שהיה שווה משהו שמצויים. תמיד באופן תיאורטי, כמובן.
קפה ועוגה
אם אקום מהכיסא, אצא מהתא, וארד במדרגות הלולייניות… תשע מדרגות. בחלק התחתון פניתי לעבר ירכתי המטוס, הסטתי את אותה הווילון והצצתי פנימה. מולי ישנם ילדים פרועים, דיילים חסרי סבלנות, תור יקר לשירותים, מאמרים ופסולת על גבי הרצפה, אמהות מחתלות תינוקות, 200 נוסעים דחוסים בעלי.
הנחתי לווילון לקחת חלק בחזרה למקומו, עליתי במדרגות, נכנסתי למחלקה הראשונית, ושקעתי במושבי. המחלקה נתפסה מרגוע, והדיילת ציידה אותי בעוגה אחר ושאלה מהו אני דורש רק את הקפה שלי.
אולם הראש שלי שימש במקום את. חלום או אולי אינן, ידעתי שהרמב”ן לכאן אינם היה מתנסה אפילו בקורטוב מאותה תחושת רווחה שחלפה בי, כשראיתי את אותן ההמון הגודש את מחלקת התיירים.
ואז, הבנתי עוד ידע פעילות ברורות:
לפני אישים נוהגים אינו העפילו לגבהיו של הרמב”ן, מחלקה ראשונה דורשת פקולטה שנייה.
“גַּבְהוּת הלב” שמפניה מזהירה אותכם התורה, מכוונת גרידא למלך שמתנסה בגאווה יומיומית, אלא אף לכל אדם. בגלל ש הכול – למעשה מושב מגוון הרבה יותר בחמישה סנטימטר ועוד עשר סנטימטרים למתוח רק את הרגלים – יש בכוחם לעבור גישה מטעם “רום לב”.
בדיוק שהלב האנושי העדין זקוק למישהו מעליו, הינו בנוסף מומלץ מישהו מתחתיו.
הרבה יותר אתם יכולים לקרות יהודי שטס במחלקה המקדימה, נותן לקרות יהודי מהמחלקה המקדימה.
*הובא ברשות בעזרת The Shul Without a Clock, בהוצאת פלדהיים.