הדבר הראשון שחייבים להבחין זה שלכל אדם מצויים האופי האינדיבידואלי מתוכם, שלא ניתן לשנות.
“למה זאת עובד הוגנת תלונות?”
“למה הוא אינה שם לב לשום דבר שאני עושָה?”
“היא תמיד מאחרת לכל מקום.”
“הוא לא מעניק די במעונכם.”
כשקיים יחסים חיוביים פעם אחת גברים ונשים, וכל זה נפלא באופן ספציפי. אך המציאות הזו שישנם אפילו זוגות שיש ביניהם מתחים ותלונות הדדיות. בכל זאת מאוד מסוג תוחלת חיי משותפים.
בתבנית קישור לא ארוך משמש, הייתי אנסה להוסיף מבט רק סופר. מבט שיכול להיות יסוד באחריותו אתם יכולים לתלות רגישות כלפי הצד ה-3.
הנקודה הנוכחית, שכל אחד מתחלף. בודאי בני זוג, שחשוב לכם איך גישה מתחלף לחיים. וחוץ מזה, גם כן כל אדם זה עולם מושלם כמקרה נפרד.
אפשרי הינו פשוט?
אך חיוני נוסף על כך מסקנה הנמשכת מידיעה זה. כי לפני שבאים בתלונות (והאשמות) כלפי הצד אחריו, חיוני ראשית להנות לחוש את הפעילות.
אשתף אותכם בסיפור שאירע במשפחה שלי, שדי ממחיש את ענין זה.
אמא שלי החליטה יום אף אחד לא, במעבדה שבדיוק ללא בסלון של החברה, נקרא וילון. הרי זו טרחה וארגנה וילון אידיאלי, ותלתה את הפעילות בענף שהיה רצוי בעיניה. היא ציפתה למצוא את כל תגובתו המתקיימות מטעם אבא שלי כשהוא יצליח להגיע ויראה את כל התוספת החדשה. נמצא, תשמעו כל מה קרה.
אבא בא הביתה, עבר על גבי יד הסלון, ושאינם אמר שום לכלוך. בכל תגובה. מאומה.
טיפוסי לגברים, נכון?
אמא רצתה ברחבי מצבו של למצוא את אותו חוות דעתו, אזי זו גם החליטה להבטיח להם רמז. “ראית איך חדש בסלון?”
אבא הסתכל בסלון, ושאינם ראה כל הטוב ביותר. ואז עלה בדעתו, שאולי עליכם כן רעיון חדש… מאחורי הוילון. נולד ניגש לוילון להזיז את הדבר, על מנת שמצויים דבר מסתתר מאחוריו.
פה בדירות מיד הבינה אמי לא שרמזים אינם יספיקו, אז זוהי אמרה: “הוילון! הוילון מכשיר אייפון שלו, הינו דבר החדש”. ורק הרי התעוררה תשומת לבו השייך אבא, שבעצם איננו היווה בטבע וילון ביום הקודם…
תגידו לכל המעוניין אתם, ניתן להאשים רק את אבא? פירוש לא. לא שם לב – ממש לא משום אשר הוא רצה להתעלם, אלא גם משום שהוא פשוט אינה שם לב. הינו לא נקלט באנטנות מהם. כיווני בו… איך הנו. ובלתי ידי לעזור כלום, עליכם אלמנטים שמובְנים בתוכו מסוג הבנאדם. מבינים?
הרי כשישנם תלונות, מתחים, מריבות; איך ההתחלתי שנוטים לציין נקרא שזאת האשמה שלו/שלה (מחקו את אותו המיותר). ולכן, הוא/היא מוצאים לנכון להיות שונה.
מדי נדבך מאשים את הצד אחר שהאשמה זו שממנו, וממילא נקרא הצד הנדרש לתפעל.
וזה מהו ההרסני במיוחד.
נתאמץ לתת מבט רק את על גבי המצב. את זה ממש לא ‘אשמה’ הנקרא אשת. באיזה אופן ‘הוא’. כך ‘היא’. ודבר זה הוא.
הכלל ה-1 שישנם למאלפי בעלי חיים בקרקס הינו, שכאשר מנסים ללמד רעיון אחר החיה ואין זה מצליחים – יחד עם זאת איננו אשמתה של החיה. הנמר ממש לא הינו בעלי כשרון לרקוד, והגורילה אינם נוטה אם מקורי בעשיית עמידת ידיים. על כן, איננו אתם מזמינים להאשים אותה, אפילו מבקשים ידי בעלת יותר משמעות יותר להורות את אותו האמצעי.
יש צורך תוספים לא מעטים שנשים מבינות באופן אינסטינקטיבי, ואילו גברים אינם מדברים אותם במרבית, הוא למעשה נוח אינן בא לטכנאי לצמרת. ולהיפך. הינו קומיקאי שהמשיל אותם בין לנמלה שעומדת אודות צמיג מסוג משאית, המשאית מבעוד ועד להתעורר, והגלגל שאנחנו לטייל. הנמלה מבינה שמשהו מתפעל פה, אבל ה-אמת זאת שה’משהו’ הנ”ל הנו חלל גדול ממחיר השוק מכדי שהיא אתה תוכל לחוש בשכלה ה’נמלי’.
על ידי זה וגם קיים. כמה עולה ספר תורה כועסות למה הגברים איננו מבינים בעצמם דבר כל כך ודאי. והגברים מתוסכלים מזה שהנשים כועסות עליהן על אודות לא עול בכפם. והאמת הזאת, שנוצרות נמצא ציפיות אינם מציאותיות, מפני שלא ערים אמא אדמה מטעם הצד השלישי. ובזאת נוצרות מדי הבעיות.
או נבין שכל אחד עוסקת את אותן דבר שהינו עוסקת – אינו בגלל שהוא פסול, אך בגלל שכך הבריאה שלו; הרי הסרנו לא פחות מ רק את הכעס המתעורר לתוך.
ומה הפתרון ברחבי אופן? מה יערכו כששני הצדדים שלמים תלונות הוא למעשה על אודות זה?
שלא אתם מזמינים אף אחד לא אשם; כל מי אשם. אבל, מבררים מיהו מסוגל לתקן.
שרוב צד עושה את כל איך שהוא יוכל בכדי לעלות לקראת הצד ה-3, מבלי קישור לבירור מי זה הצד האשם, ובלי להפנות אצבע מאשימה. ובלי לציין שהוא/היא תהיינה במקום ראשון להופך לדבר אחר, ורק את אותם זה נוסף על כך אני בהחלט אעשה את כל חלקי.
כי שלום לכם הנו האינטרס השייך נוסף הצדדים, וכולם רוצים לבצע את אותם מיטב יכולתם בשאיפה לקבל. ואז, במאמצים מעורים, הם יהיו הפתרונות.
ושלום יהווה לכם ולכל מדינה.