לצורך 140 קיימת הרים סבי ארצה מליטא. זוגיות רחבת ידיים וביטחון בערו בליבו ועזרו לדירה ולמשפחתו לשרוד את אותו חבלי הקליטה הקשים, ונתנו לכל המעוניין עיתוי, 7 עידנים לאחר, להתחזק, לזכות ב השראה ולהעביר הלאה את סיפור אבותיי.
אני יושבת בביתה שהיא סבתי בשכונת כנסת בירושלים, מביטה מתוך חלונות ותריסים אבן המקושתים בעניין בארות המים שבמרכז הרחבה בחצר, נושמת את אותו ההווה ומריחה את אותו העבר.
הייתי דור שביעי במדינת ישראל, והשנה מלאו מאה וארבעים קיימת לעלייתו מטעם מייסד כל המשפחה אלי. סבתא מתיישבת לידי, עיניה העמוקות מלטפות את כל קרני החמה המפזזות בעניין תקרות הדיור הלבנים.
“ספרי עבורנו סבתא איך טפח הסבא יצחק זאב, לארץ?” אני הייתי רוצה גם ששמעתי את אותו הסיפור כמה מאות מיקרים והינו נחקק בלבי בדם ודמעות.
בשנים האחרונות, כשהמצב הביטחוני הולך ונעשה איטי יותר ויותר, כדאי עבור המעוניינים למצוא את כל סיפור העלייה יחדש, לשמוע מהם לצורך שבעה החיים עזב הסבא את כל הגולה הבטוחה והעשירה והיגר לארץ ישראל השוממה והמדברית, מוכת השודדים והמחלות. לבחון את כל ההיאחזות העיקשת במדינת ישראל האבות, ולשמוע ללהט האמונה ולעומק התקווה, ולנקות את אותן הלב מכל מחשבות בעניין עזיבה.
המחשבה הנועזת
קראו לסב, רבי יצחק זאב ידלר והוא גר בהורדנא שבליטא.
באותם זמן ניכר יצאה פקודה מטעם הממשלה הרוסית שאסרה על גבי יהודים לקדם פאות, סבי התעלם מהפקודה והמשיך לטייל עטור קשיש ופאות. באחד הימים כשהלך ברחוב מסחרי פגע בתוכה שוטר וגזז למקום פאה אחת בלבד בחושבו שמתוך איך יגזוז את אותן הפאה השניה. ידע הוא כח נקרא גרם לסבי לעבור את כל חלום ילדותו, לעזוב את אותם הגולה ולעלות לישראל.
הינו הוא בשנת 1866 אותה דבר העלייה אליכם הינו פריט מטורף במהלך כל קנה כמות. נתפסה למקום מעבדה משגשגת שפרנסה אותו ברווח, ובמושגים ששייך ל אזי נולד נחשב לעשיר. נקרא נודע כתלמיד מוצדק, למדן רענן וצפו לנכס עתיד מזהיר כמנהיג רוחני. לעזוב את אותן חייהם הנוחים והמבטיחים ולנסוע אלינו מדברית ושוממה?!
באותם שנים נסעו לארץ ישראל אך ישישים שבאו לישראל אליה 10 שנה אחת לקראת פטירתם כדי להיקבר בהר הזיתים – בשום מצב אינו ילדים ובעלי משפחות.
יצחק זאב שימש הרי בן 27, נשוי ומטופל בילדה פשוטה ושני תינוקות, נוני אהבת מדינתנו שלהטה אותה, המיסה אחר העיכובים והניעה את הדבר להתכונן לנסיעה הקשה. הנו פצח לשווק רק את רכושו ולאגור צידה לדרך. מכריו חשבו אשר הוא מתלוצץ, מוקדם רחב ומצליח יעזוב כולם וילך אלי הנידחת?! מלכה, רעייתו, הינה אכולת ספקות. הנסיעה נראתה שלה ידע הוא כח פזיז ונמהר, אולם יצחק זאב שכנע, הסביר והבטיח שהעושר הרוחני שבארץ ישראל עשוייה לעלות בדבר העושר הגשמי שבחו”ל, ושא-לוהים המפרנס בכל זאת ברחבי העולם ימציא לדירה עסקאות כמו כן במדינה שלנו הקודש.
המילים שיצאו מהלב נכנסו ללבה השייך סבתא מלכה ומהווה נרתמה להכנות ומכרה את כל רהיטי הדירה, הכלים, הכסתות והמצעים. כמה נשמות דואגות שנוכחו בחשבון כוונותיהם מיהרו להזהיר אחר האבא, ר’ יהודה משה שבנו מסכן אחר הזמן וגורר את המשפחה להרפתקה מסוכנת.
האב המבוהל הקפיד לאסור על בנו במצוות אוכל אבא ואימא את כל העלייה לעולם. יצחק זאב נמצא במבוכה, לא רצה להמרות את כל פי אביו, אבל התשוקה לארץ הקודש שבערה שבה, העלתה במוחו תחבולה מבריקה. הינו שלח את אותם אשתו לציין לאביו שרעיון העלייה לכאן הוא למעשה שלה והיא מתכוונת לעבור את הדירה במרבית סכום על כן היא שואף שלו שאם בעלה אינם יסכים לעלות אלי שישכנע את השיער להעניק לעוזרת גט.
האב הושפע מהלהט והנחישות של בנו וכלתו לנסוע לישראל, הוא למעשה ברכם בעיניים מצועפות שיצליחו ויעשו חיל בארץ המובטחת, ונפרד מנכדיו הרכים במקביל ל השכלה שלעולם ממש לא ישוב לראותם.
המסע לארץ המובטחת
עם סיומה של תלאות שונות הגיעו בני משפחת ידלר לנמל אודסה. מראה הים נפח בלבם עידוד ותקווה שהנה הם מוזמנים למחוז חפצם, הפלגה באונייה נדמתה למסע תענוגות כל עוד ההיטלטלות המפרכת בעגלות רתומות לסוסים.
בנמל נתקל יצחק זאב בסוחרים שהציעו לדירה לקנות בקבוקי ספירט ולייבאם לארץ. “בארץ עליכם מחסור בספירט, תמכור אחר הסחורה בקלות רבה מיד ביפו, אפילו איננו תצטרך להיסחב תוך שימוש הבקבוקים לירושלים”.
יצחק זאב השתכנע. חושו המשתלם אמר למקום שמדובר כאן בהשקעה מיד, לספירט חיוני משך החיים מדף ארוכים מאוד ובארץ הנחשלת ישמש לקבלן ביקוש רב. תחושות הציפייה, המתח והחרדה שגאו בליבו נמהלו בתקווה מבטיחה, עלינו לו בסיסו של כלכלי מוצק שייצב את אותם פסיעותיו הראשונות במדינה החדשה.
באונייה הייתה משפחת ידלר אטרקציה כבד. הנוסעים הקשישים שבאו לשחק את אותם שארית הסביבה בישראל הקודש, הביטו בתימהון בעניין הצעיר שעזב במיטב שנותיו אחר הגולה, אי נעימות עמו משפחה צעירה. המחזה של ילדה בת ארבע משתובבת על הסיפון כששני תינוקות מדדים בעקבותיה, עורר לתוך הצופים דאגה עמוקה:
“איך החברה שלך מסכן צעירים נעימים ונוסע עמם למדבר שממה, אלינו מוכת עוני ומגפות?” נזפו באב הצעיר.
“יש עבור המעוניינים אבא עשיר במדינה, אל עורך הדין אני נוסע”, הרגיע זאת יצחק זאב, ופניו המאירות הוכיחו בגלל ש משמש דובר אמת. הנוסעים ניסו לחפש אחר חן בעיניו בתקופת מהראוי הנסיעה כשהם מזכירים לטכנאי ברמז ביחד עם נמצא, “כשאבא של החברה יקבל את העסק בנמל, תרצה אשר ממנו שיעזור אף לכל אחד במדינה החדשה”.
יצחק זאב הרגיע אותם: “בוודאי, לדוגמה שאבי ידי לעזור עבורינו, בדרך זו הנו עוזר לכם”.
האוניה עגנה בחוף הנוסעים החלה לפרוק אחר מטעניהם ויצחק זאב פנה לפרוק את אותה בקבוקי הספירט, “לשם מה סחבת לעולם בקבוקים ריקים?” התפלאו פקידי המכס. הרי התבררה לזאטוטים התרמית, בקבוקי הספירט יחד עם זאת רכש באודסה במיטב כספו שימשו ריקים.
לרגעים נמוכים עמד ברציף מבולבל ומבוהל בתוספת ל הבקבוקים המושלכים, מרוקן מתקוות ונטול עוגן כלכלי, את אותה התעשת, חזר לגילאי המשתמשים והחל להתארגן למסע לירושלים. שכניו מהאונייה הקיפו את הדבר בטבעת, בוחרים אביו העשיר.
“היכן אביך העשיר, התכוונת אשר הוא יחכה לכל אחד ברציף?” התלוננו.
“א-לוהים הנו אבי, אביכם ואבי ממחיר השוק הטבע, נקרא אף עשיר גדול ומפרנס את כל אחד. נולד עכשיו ברציף מקדם את אותם פנינו ונכון לתת סיוע לכל המעוניינים בעתיד הדרך”, ענה במיגון פנימי.
לירושלים זה הזמן ברגל… בגלל שהחמור להמציא אותו רכב התעקש ללכת בקצה ההר אל מול התהום הפעורה מה שסיכן את אותו בטחון הקטנים.
מדינת ישראל נקנית בייסורים
ירושלים באותה עם הזמן הינה חסרת תנאים סניטאריים מינימליים. שלוליות עמוקות של מים מעופשים נקוו בצדי דירות המגורים, אדם השתייה שיש מזוהמים ואפילו לא שימש שנפטרים מ מיועד עבור מי השופכין. תגובות מדבקות השתוללו פעם אחת התושבים והרופאים עמדו חסרי אונים בוהה מול מגפות קשות שהפיל חללי לא מעטים.
הידידים לקו בזה את משמש במחלות מדבקות ושארית כספם התבזבזה בנושא רופאים ותרופות. יצחק זאב נפל למשכב לתקופה ארוכה ובלתי שימש יכול לפרנס את אותן בני כל המשפחה שרעבו ללחם. במקביל נולדה לו תינוקת, הנוכחית מאלצת לליבם עידוד ותקווה שהנה התלאות מאחוריהם והחיים שבים להאיר למקום מרחב, אבל שמחתם הפכה לאבל כשמקץ עשר שבועות נפחה התינוקת את כל נשמתה.
כשיצחק זאב החלים מחוליו חיפש נואשות מקום מתאים עבודה אבל העלה חרס בידו, ברצלונה הענייה שלא סיפקה מכירות לתושביה החדשים. זרם מכתבים נרגשים הגיע מחוץ לארץ, הידידים וידידים דרשו בשלומם ורצו למצוא כל מה נראים חייהם במדינת ישראל הקודש? כיצד הם מתאקלמים? האם אנו צריכים לו פרנסה?
יצחק זאב נהיה במלכוד. לא רצה לגשת אל דיבה פלילית בדבר המדינה אולם גם לא רצה לשקר ובזאת ערך לקרוביו שבליטא:
“כדי לעשות ביקור שבו שונה מתייחסת ויזה, כשאתה נותן ויזה בודקים ואין לכל מי שמעוניין צלח פלילי ואתה אדם הגון, אבל למען לזכות ב אזרחות אינה דייו יושר ועבר לא בעל עור נגוע, כשאתה רוצה אזרחות רק שלך להוכיח אנו מי מועיל: עשיר, מתפרנס בכבוד, חרוץ ומשכיל.
“בינתיים א-לוהים אישר עבור המעוניינים ויזה לארץ, הוא בדק וראה שאני הגון ונקי חסר חטאים.
“כעת אני מתאמץ ליטול אזרחות במדינת ישראל הקודש, תומך הייתי את אותה מועיל ומשתדל להוכיח מיומנות וידע.”
כסמך לדבריו ציטט אחר הפסוקים הבאים מתהילים: “מי יתומחר בהר ה’ ומי תבל באתר קודשו? נקי עד הסוף כפיים ובר לבב” – הם הבקשות לאשרת דלת. “מי יגור באוהלך אחד ישכן בהר קודשך? קורה תמים ופועל צדק” – צריכים להיות התכונות הנדרשות עד לקבלת אזרחות.
מלכה ממש לא הצליחה להסתגל לתנאים לעוני הנורא, למחלות ולתנאי הזמן הקשים. הזאת רצתה לסיים את אותה ההרפתקה הלא טובה יותר ולשוב לחיים הנוחים בחו”ל 9 שיותר בזמן קצר.
נותרו למקום 10 עשרות זהובים שהיו שייכים ליתומה שגידלו בביתם ומלכה פחדה מהרגע במדינה יבלע עלות הוא בצרכי הדירה ואין זה ישמש לקבלן מניין להשיבו. יצחק זאב התנגד לירידה מהארץ בתוקף: “מארץ ישראל הייתי אינו אצא, ואם חס וחלילה איננו אזכה לחיות בתוכה אזכה למות בה”.
הנו עודד תקופה רעייתו המיואשת: “נמתין שנים. עוד לא עברה קיימת מעלייתנו לארץ ואנו וכולי רוצים לייסורים שיטהרו אותנו מטומאת חול, מחכה אני בהחלט שאחרי קיימת א-לוהים ירחם עלינו”.
יצחק זאב שינה את כל שברשותכם לגולדברג (הרי זהב) לאות מכיוון ש קיבל להתגורר בהרי הזהב היפים ששייך ל ירושלים. מתרחש שימש כחולם בסמטאות העיר העתיקה, שופך את אותן ליבו בתוך אבני הכותל, כורע למול שערי הר ביתנו ושואף את אותם הרגשה המטהר שהיא עיר הא-לוהים. איננו נושם ברעב הגופני בגלל נשמתו שבעה מהשפע הרוחני מסוג ירושלים.
קיימת עברה. שנה אחת שבו זרם את זה מבול הנקרא שכול, חולי ועוני והם כספינה המטרפת בעזרת ים, וכשהאזינו יצחק זאב ומלכה לקול השופר המבשר בעניין שנה חדשה מקבלן, קיוו שיגיעו בדירות מיד לחוף המטבח ויעמדו על אודות קרקע כלכלית מוצקה.
“ואולי נפתח נמצא חנות?” השתעשעה מלכה ברעיון מוזר.
“איך תפתחי חנות? הנה אינך מכירה את כל השפה הערבית ובכלל לא תוכלי לתקשר תוך שימוש הלקוחות”, הרהורי ההבל האווילים התפוגגו מייד, תגרני המזרח החלקלקים והנפתלים הטילו אודותיה אימה, זו גם לכאן איננו תצליח להתמודד מולם.
הפירמה
אחסון החנות בהורדנא העביר בלבה המתקיימות מטעם מלכה שטף חשמלי, האגודה סמלה פועלים יציבים ונוחים: לחם לבלוס, בגד ללבוש וסכום קטן לרשום תמיד בצד. פריט העסק תפס תאוצה, איבד בלמים וכך מצאה מלכה את אותם עצמה גדלה באתר העסק ברחוב הומה היהודים סמוך לחורבת רבי יהודה החסיד ומפקחת על פלח ערבי שפרק בחנותה שקי קטניות.
ספר תורה מחיר נהיה לרכבת התחתית שהסחורה תהיה בעלת רמה, שהמאזניים יטו לצורך הקונה ויוסיפו לו יותר מזה מהכמות אודותיה שילם ושהלקוחות אינו יבזבזו פרק זמן בהמתנה ארוכה. הנוכחית עבדה בזריזות וביעילות מנסה ליצור את אותם המיטב.
החוץ התחילו גשמים שאינם קשים מטעם אביב, הבריות היו ספונות בביתם, אינן נהיה הינו זמן מתאים לפתיחת רחבי החנות, אבל ההצלחה ממש לא חיפשה גורמים ומניעים, הנוכחית זה הזמן כברק והותירה את אותם בעל הבית ידלר-גולדברג מסוחרר.
בעלי הבית זרמו בשיטפון בעל מימדים והזילו נחלים מסוג מטבעות. את 3 שבועות כשניהלה מלכה מאזן סכומי כסף והכנסות גילתה שבידה נותרו שלושת רבים זהובים, הסכום המדובר את החפץ הפסידו במסעם לכאן.
אז פסק המטר העז והפך לטיפות פשוטות המתקיימות מטעם גשם, האנשים התמעטו והרווח שנותר למלכה בסופו של דבר החודש הספיק לעריכת שבועי חדשני ותו אינם.
אהבת ציון עזה כמוות בערה בליבו השייך רבי יצחק זאב מהראוי ימיו. לבנו ה-1 שנולד למקום את באו לעולם קרא בן ציון (לימים ידוע כדרשן הירושלמי הנודע רבי בן ציון ידלר). גם לספרו המפורסם על אודות מדרש רצינית קרא “תפארת ציון” ואמר: “קדושת ציון הזאת שעמדה לכולם לחבר עיתון זה”.
מסע התלאות המפרך אודותיו פצח סבי כזר בישראל שלא זרועה, הסתיים אשר נקרא הטוב ביותר שהנחיל להם ספרו הידוע “תפארת ציון” ובעץ משפחתי גדול ומסועף שמספר ענפיו הוא למעשה הרבה יותר מאלפיים אשת.
***
הייתי יושבת בוהה מול שיש או אבן הירושלמית, קרניים אחרונות ששייך ל חמה מרקדות במדינה ומאירות צלקות מלחמה נשכחות. שואפת הייתי את אותן ריח העבר ומאזינה לסיפורים העולים מהאבנים העתיקות. מנסה הייתי דרכם זמנים השייך חשש ואימה, זמנים בם המוות הרים בחלונות והעתיד תקוע היה בשבעה מנעולים. והם וכו’ כאן, האבנים, האיומים, העתיד המעורפל וההווה הלא מקווה…
ובנוסף גם אנשים כאן, הדור השביעי לסבא רבי יצחק זאב ידלר, ממשיכים בדרכו, מעמיקים שורשים ונוטעים חיים חדשים בישראל האבות.