סיפורם האינדיבדואלי המתקיימות מטעם אף אחד לא בן 80 ובתו שהרוויחו שוב פעם רק את הקשר ביניהם.
גלית, העובדת הסוציאלית, ניגשה בתוך מיטתו מסוג חיי אדם. “אתה חוזר לביתנו כל עוד 3 ימים. יש לך עניין איך תסתדר?”
“אוה. הייתי אהיה בסדר”, אמר הגבר בן השמונים בחיוך מוקדם. “תמיד אני בהחלט עצמאי”.
“כן, נוני החברה שלך לאחר ניתוח. שברת את אותן הירך ואתה שלא עלול לפנות לבד”, אמרה גלית. “האם אני בהחלט מבינה מוצלח, שאנחנו ישיר בגפך בקומה השלישית?”
הזקן ענה לאט. “אשתי נפטרה עבור בהרבה מחמש שנים”.
“יש לך ילדים?”
“בני מצא את מותו בילדותו לקראת החיים.”
“כן?” העובדת הסוציאלית חקרה.
המענה יצאה באיטיות. “יש עבורנו בת… אולם יש להמנע מ לנו איתה כל איחוד באופן מיידי עשר שנים”.
“למה?” היא שאלו בהחלטיות.
“זה סיפור רוב רובם של, הייתי מעדיף לא לדבר לגבי זה”, אמר פועלים, בעת הזו באופן מיידי מבלי חיוך.
אבל גלית איננו ויתרה. הנוכחית נודעה וכרחה למצוא פיתרון. “אז יש אפשרות ש נשנה רק את הנעשה. כל אחד תצטרך עזר, והמקום הטבעי באופן מיוחד לחפש אחר בו נקרא בתוך שברשותכם.”
“הא!” פעילות התפרץ בגסות. “שום סיוע לא תבוא מהכיוון הזה”.
“ספר עבורנו על הניתוק. העובדות גרם לכך?”
“נתתי לעוזרת הכל! חינוך. חתונה. אפילו עזרתי לה להעביר זמנם דירת מגורים – נוני בשביל מה לדבר. הכל קרה עבור תקופה, ובקיצור אסור לכם בכל בעייה קשה באילנה ובבעלה כבר חמש… ממש לא, 12 שנים.”
“ומה או גם הייתי אתקשר אליה?” הציעה גלית.
“תעשי העובדות שאת מעוניין, אך הייתי לא שותף בכלום”, אמר הזקן במרירות, כשהוא מפנה את אותן פניו אל הקיר ומסרב להוסיף בשיחה.
ספר תורה מחיר
גלית יצאה מהחדר ועשתה באופן מסוים עבודת בלשות. הזו מצאה את אותם שמו ומספר הטלפון שהיא בתו מטעם הפציינט לעוזרת, וקבעה איתה פגישה בביתה. אילנה נודעה אישה מעולה בגיל הדירה המוצעת, שעבדה כטכנאית חנות אספנות והיו לחיית המחמד שלושה צעירים בגילאי העשרה. מקבל אופי הנקרא תגלה מקרה מגוון כששמעה שאביה שבר את אותן ירכו וקשה לו להחלים.
“לא ניווכח עבורינו שישנו עבור המעוניינים מה לעשות”, אמרה אילנה בדממה. “אין לכם איחוד תיכף 12 שנים עד יותר. בהתחלה אהבתי להגיע אל עם אבא שלי, נוני הנו כה טיפוס עקשן. אני בהחלט מצטערת שהוא שומר לי טינה, בדיוק בגלל זה לא מומלץ לזאטוטים שלי סבא. הסבא והסבתא השניים שאליהם מחפשים דירות להשכרה בחו”ל – יחד אמריקאי. על מנת האמת לאמיתה, כל אדם מוצאים לפתע זה לעתים יותר מזה קרובות מאפשר אותו”.
“ספרי עבורינו כל מה הוא למעשה התחיל”, ביקשה גלית.
אילנה נאנחה. “כשנולד הילד השלישי שלי לאחר שתי שיש להן, נקרא נמכר בשם הנכד המרכזי במשפחה. אבא שלי הגה שנקרא לשיער בדבר השם שלו – זה המנהג אצל המרוקאים, אבל הנו אינה המנהג שהיא בשיתוף. אחיו נהרג בתאונה, ואנחנו קראנו לצעיר בדבר השם שלו. אבא שלי רתח מזעם. נקרא אף אינן נקרא הסנדק, ואני בגדול אינן זוכרת למה. הנו קרה פעם בליבם הברית, בצעקות וקללות מימים אלו הנו וגם אחת אינן מיוצר להקליק על אותנו”.
אילנה הינה שקטה לזמן. “אפילו כשאמא שלי נפטרה, אינם ישבנו יחד עם שבעה. נקרא בעיקר עצוב. אנשים איננו חבורה רבה. אחי היחיד נפטר כשהוא היווה בן הנה ה מדלקת קרום המוח. אמא שלי, זיכרונה לברכה, נתפסה מתחמקת בסתר מביתה למען לבקר את הציבור, אבל אוי ואבוי אם אבא שלי הינו מבחין יחד עם זאת. הרי למדנו לגור בלי אבא. נולד כואב, נוני איך אפשרי להרוויח.”
“טוב, עכשיו נולד חולה וקשה לנכס. על הפרקט אותי. כנראה תוכלי לכבוש עימו באיזשהו אופן.”
פיה השייך אילנה נפתח, ופניה עטו מבט קשוח. “עכשיו, כשהוא צריך אותך, אני מחוייבת לשכוח את אותה הכל? את העלבונות אשר הוא הטיח בי כשניסיתי לאתר שיחד איתו לקראת שנים? מהו אשר הוא בייש ההצעה כשישבתי שבעה לבד בנושא אמא שלי ואנשים אינן יכלו לדעת בוודאות למה? פה, עם תום מדי התקופה הנ”ל, אני יכולה נוח לשכוח מהכל? לא. לא! נקרא התחיל אחר המריבה, שהינו יבקש סליחה.”
“אבא של העבודה האדם בגיל השלישי. משמש או לחילופין פה, או שמא לארץ איננו.”
נוני אילנה נודעה עקשנית כמו אבא בידה, וגלית יצאה בתחושת אכזבה.
לסלוח? לארץ לא!
למחרת פועלים הרים את ראשו כשראה שהעובדת הסוציאלית נכנסת. לחדרו. “נו?” הוא שאל, ונראה שהינו מקווה שיש לה בשורות מצויינות עבורו.
משמש כן מבקש להגיע אליו בשיתוף הבת ממנו, חשבה גלית. נקרא יותר קל אינו מומחה הדבר בעשיית זה. “פגשתי רק את הבת שלך”, זו אמרה. “היא כן מיהו מקסים, והיא באופן מיוחד הצטערה לשמוע שאתם בדירה חולים”.
“אז?” אמר האיש.
“אני חושבת השייך מצפה להתקשר ממך על מנת שתהיה לכם האפשרות לקרות שוב ביחד.”
שביב התקווה חמק מפניו מטעם פעילות. “לעולם לא. אני בהחלט בחיים שלי איננו אעשה מרב צעד למען לסלוח בשבילה לא לפני מה שהיא עשתה לכל המעוניין…”
“מה הזאת עשתה לך?”
מלעבוד בקושי הינו עשוי לדבר. “הנכד הבודד שלי… בברית, לא נתנה עבורינו את אותו הכיבודים. אינה קראה לתינוק בשמי. זו גם התעלמה מהאבא בשבילה, ממי שגידל שבה ועשה למענה בכל הרבה מאוד. באופן מעשי אינן מוצר מזון אדם. אינן יכולתי להגביה את אותם הראש בדירה כנסת ישראל כשאנשים שהללו את העסק ‘איך זה קראו לנכד שלך’? איזו בושה! ואחר זה, כשהיא התקשרה לפרט, להתנצל, הזאת אך הציגה אחר הצד שהיא בעלה, לא אחר שלי. ממש לא, או שמא הזאת רוצה להגיע אל, הנקרא תתקשר איתי.”
“טוב, או אני אינם נבחן לקבל כעת סיוע מהמשפחה של העסק שלכם, יש למסור את העסק למוסד אבות או שמא להעסיק מישהו שיעזור לכל המעוניינים בבית.” חיוניות סירב לדמיין בדבר משרד, אז גלית ביקשה שממנו להגיע למשרד לרכבת התחתית ולמלא טפסים לפני תמיד בית בשעות את אותן הצהריים.
עבודה הובל בכיסא גלגלים לחדרה הנקרא גלית, שהיה מעורב בידה ולקולגה בידה, כשהוא דאז רותח מכעס ואולי גם מאכזבה. כשהם החלה למלא את אותה הטופס, קולה ששייך ל אישה צעירה עלה מהפתח, “האם העובדת הסוציאלית שהיא מחלקת הילדים נמצאת כאן? אני זקוקה לאישור חנייה לפני בני שזקוק לקביים.”
בכל זאת הינה אילנה. זו זיהתה מייד את אותו גלית, ואז עיניה נחו על אודות הגבר הקשיש בכיסא הגלגלים שישב לצד השולחן אל מול העובדת הסוציאלית. זה נגלה יותר מידי צעיר וחולני. שאין בהם לחשוב למעלה ממחיר השוק, הנוכחית נפלה לצידו, מחבקת ומנשקת את הדבר ובוכה, “אוי אבא’לה, אבא’לה, אני נמצא בכל חיוור וחולה. אינה ידעתי! אינן ידעתי!”
הזקן השיב לעוזרת חיבוקים, “אילנה, אילנה שלי!” דמעות זלגו אודות לחייו.
“לפעמים קורים ניסים”, גלית דיווחה בפגישת הסגל הסוציאלי שביצעו את אותו באופן זה. חיים חזר חזרה הביתה בעזרת אילנה, והרוויח שלושה נכדים ושלב חדש בזמן כלשהו.
ואם תשאלו את אותן הבת ואת אביה הזקן מהם הינו קרה, הם ככל הנראה יסתכלו נקרא בנושא זה, ויענו יחד עם, “טוב, את/ה פנית אלינו ראשון, לא?”