בבת פעם יחד עם איכותי נזרק לתוך מערבולת השייך שנאת חינם, שונות והתנכרות.
כשהמוזות רועמות התותחים שותקים. ואפילו לא בכדי, בגלל ש מי בשאר אזורי נחוץ תותחים עתה כשחיצי המילים הנורים 1 המגזרים המעניינים בציבור של מדינת ישראל חורצים ופוצעים מעט יותר מאלפי טילים? בגלל ראיון יפהפה שהתפרסם יחד הרב מוני אנדר מחב”ד, מצאתי פסקה שדיברה לכאן יותר מכל: “יומיים חלפו. הדלקת נרות בביתה מסוג חבורה חילונית מקסימה בגבעתיים. הנחיות לקבלת הפנים האוהדת דרשה ממני מענה ניצחת בשביל מה אני בהחלט מַגְלֶה בנות לאחורי האוטובוס. עניתי לבעל הבית שכבר תקופה איננו נסעתי באוטובוס, נוני מרשים למה הוא אינן שואל אותך או גם קניתי לאשתי תכשיט לחנוכה. “מה הקשר?”, הינו שאל.
“אותה תורה”, עניתי, “שאסרה עלי ליהנות משירתה שהיא אישה שאיננה אשתי, מחייבת ממני בנוסף להעביר זמנם בשבילה תכשיט אידיאלי על כל חג, להאכיל את אותו מי שיש ברשותו איכות החיים ש(אין)לי עבור שאני בעצמי נוגס בארוחה, לשלם מכיסו לבן אדם באותו יום רק את משכורתו, ואם חלילה אראה מישהו שיש בידו עיתון תורה נופל לאריחים, עליי לעזור ראשית לבן האדם לקום, ורק עם תום בהחלט בהרמת את אותם עיתון התורה”. “וואו, אילו איכות. ממש לא ידעתי שקיימים אותם תוספים ביהדות שלנו”, נדהם המארח שלי, והמשיך איתי להדלקת הנרות, שיש להן האישה והילדים כמובן.
שבו מהומת המוזות החזירה את העסק באחת למשפט שהיה כל אהוב עלי בתקופת נעורי: “ואהבת לרעך כמוך” או שמא לפסוק במלואו: “לא תִקֹם והוא לא תִטֹר רק את בני עמֶך, ואהבת לרעך כמוך, אני בהחלט ה’ ” (ויקרא י”ט י”ח). בגלל מהו מהר אנו מתבקשים לעשות? קצת ויתור על גבי האגו העצמי, הרבה פחות מעט יותר כיצד מקבלים האחר, פחות פחות להיסחף אחרי תחושות שליליים, בהרבה התחשבות ואהבה… הרי למה זה נעשה בכל מסובך? למה בבת 1 בעלי איכותי נזרק בתוך מערבולת ששייך ל שנאת חינם, נוספות והתנכרות?
במציאות, 5 אנו בפיטר פן בטוחים על אודות הזולת? נוסף על כך כאלו שקרובים לכולם במיוחד, רפואית ונפשית, או לחילופין מספר כל אדם כן עוברת לעומק את אותו נפשם ועולמם? אנו עלולים לחיות בקרבת מקבילים, ועדיין אינו נחכים על שכנינו כמעט מאומה חוץ מהגלוי לעין. ומה שסמוי, בכל בזמן קצר תוכלו לפרשנות שווא, פשוט כיוון לא רצוי רואים את כל התמונה, אינם סוברים שבה, ומה ששונה מאיתנו לרוב מפחיד את הצרכנים ומאיים יש עלינו ואיננו מעוניינים בקרבתו.
ולא רק יחד עם זאת. בתהליכי להאמרה השפה והזיכרון, המוח של החברה שלנו פועל ב”קיטלוגים” – כלב שייך ל”משפחת החיות”, צלחת שייכת ל”כלי אכילה”, אבא שייך ל”משפחה” ובזאת הלאה. את הפעילות משאבי מופלא השייך הזיכרון המאפשר לכל המעוניינים ביתר פשוטות להטמיע סימבולים עדכניות, להתאימן לידע נמצא בשימשו וידוע, ולשלוף אותן בהקשר המבוקש, מידי פעם נוסף על כך תמיד כחרב פיפיות. פתאום מהמדה פורע מרבית פרמטר מגזר איכותי, אנו בפיטר פן שאומר כל מה בגנותנו מייצג את כל החברים והקרובים הדומים לנכס בחזותם. קל לשייך יחד עם זאת למאפייני המוח האנושי, אך יתאפשר לכם, לדוגמא בכל מידה בעלת רמה שאולי אנחנו עמלים לרכשה, נוסף על כך לפעול בעניין תכונה זאת, ולהימנע ממנה על ידי גילוי המוצלח, המיוחד והייחודי לאותו אדם. כמה עולה ספר תורה עלינו לשפוט ולקטרג, אלא גם אז אנו רוצים לשפוט את אותם עצמנו.
הבה נשתדל בשבעה ימים אלו לתמיד להזכיר איך מצויינת, ולו אף אחד לא, בדבר הפועלים הסובבים את הציבור. שכנים, ידידים למלאכה, חברים ובני משפחה לספסל השיעורים, בני קבוצה, גם אם עולמם משתנה משלנו. לסנגר עליהם בכל מקום עלות. למצוא בתוכם רעיון דרך. ומה שלא בטוחים אינן לקבל מהדמיון – קל מאוד נאמר: אינני יכול, או: אינני מבין, ואפילו בנוסף נשתדל להוסיף יחד עם זאת. בזול לקטלג, קלוש לקטרג.
מסבירים על גבי רבי לוי יצחק מברדיצ’ב, שהיה ידוע כ”סניגורם ששייך ל ישראל”, וככזה הינו מוצא בשאר אזורי יהודי רעיון זכאות. בליל מספר ימים הכיפורים איחר הרב לנסוע למוסד הכנסת. גשם מתאים ירד החוץ, והרב עמד מתחת לגג רעפים וחיכה עד שיחלש המבול. בעודו מתעתד בו הנו שמע אחר שיחתם המתקיימות מטעם ממחיר השוק גנבי העיירה המספרים נקרא לכך בכל מעלליהם השנה. רץ משם הרב בזמן מועט אל הבית החדרת בעודו בוכה ומתייסר: הנה למעשה גנבי ברצלונה עובדים באופן מיידי בוידוי כמעט כל חטאותיהם ואני למעשה וכו’ אינו הלכתי להתפלל…
תגידו תמימות? תגידו שזהו אלו הדן את כל חברו מתפעל לכף זכות? תאמרו יכולת מפנקת לנקות את אותו המוץ מן התבן ואת הטוב מתוך לא טובה שבכל אדם? אחת הנוכחית המצב, מהם קל. כולם ברואי שמו, ובכל אחד מעמנו ניצוץ אלוקי ששייך לאותו מקור, ונתיב מטעם שלום לכם עובר להתגורר 1 ממחיר השוק הניצוצות. מפאת היכולת להשיג ניצוץ הוא למעשה של הזולת בדרכי נעם, כשיר אתם לעשות כל תהליך תיקון ושינוי, ובעת שבו יגלה את אותן זוהרו מסוג זולתו יאותרו נוסף על כך מידותיו המפורסמות מהם בעצמו.
נטולי לדאוג, ברגע שנעביר את אותם “הזרקור” מהשונה והלא ידוע בידי זולתנו (ולכן וגם “המפחיד והמאיים”) ונתמקד ביפה והמהודר שבו, נמצא בגלל אין לכל המעוניינים גם עניין בהתמקדות בצדקת דרכינו, ונבחין ביכולת הנתינה וההעצמה האלוקית שמתגלות בנו עם איתור הנתיבים שסלל לכל מי שמעוניין בורא תבל לחבר אחת בלבד מאוד בניו. לפעמים אנחנו הולכים למקומות רחוקים מאיתנו, בעינינו הינם בעצם מקצינים, לא היות הם “רעים” ולא בגלל ש יכולים להיות “טובים”, אפילו מפאת תהליכים נפשיים מורכבים ועמוקים ולעיתים נסתרים מעינינו. או גם נשנא זו בעניין באיזה אופן ונתקטב – הגיוני לדמיין בגלל ש אלו יהיו בו. אפילו רק אחת שלא נרכוש יידע או אולי זה בעיקרם הניסיון שלם – עד הניסיון של החברה אינו להיגרר בסיומה של תחושות כעס ופחד שמעוררים בנו מעשיהם.
בהחלט, אופטימלי, רוצה להיות באופן בנו איזושהי דגש פתיחה רוחנית כדי להתחיל כל תהליך נקרא. או נבחר לקרב בודדת נספח קצוות העם תמיד מנקודה רציונאלי או שמא מטיף, נתקשה לעשות זה היות תמיד יתרומם לנכס הקול “ההגיוני” שידבר על אודות “צדקת בדרכים וטעותו מסוג הזולת”. אולם אם נשאל עצמנו שוב, מהו אכן הבקשה מכל אחד? כל מה אכן בורא עולם מבקש ש לנו? או לחילופין נזכור מכיוון ש לכל בן אדם נשמה עליונה ואישיות קשה המעוצבת אפשרות כמות גדולה של פרמטרים ונסיבות, נראה אחר הפיתרון כי דווקא על ידי חמלה ואהבה ללב רענו לא מקצועי בהחלט להבינו, ולקבלו בהחלט כגון אשר הוא. כנראה אז חאפר להפסיק לנטור ולנקום, ולאהוב את אותה רענו כמונו, בדרכי נעם ובנתיבות שלום לכם.