בתוך תשמרו לאף מנהל או גם מנהלת לייאש אתכם!
אני זוכרת טוב את אותם מייל, על פי רוב כאילו ישבה בימינו עבור. שיער זריז, מתולתל, פנים ארציות מאורכות, רזה ולבושה באופן מוקפד.
ישבנו מולה, אני ואמי היקרה. הייתי אני בהחלט אז בת חמש עשרה, צעירה המנסה להתקבל לתיכון לאומנויות ידוע בתוכו. הגעתי אופטימית יחד תקוות רבות מאוד. ידעתי שמקומי בשטח האומנות, וחפצתי בכל ליבי להתקבל לו המסוגל לקדם אותי אף בעתידי המיומן.
המנהלת הזקופה חייכה ופנתה לאמי: “הייתי אינטימית לקבל שבו. מחיר ספר תורה בהחלט מתוכננת ששייך ל מוכשרת. נוני יחד ציונים שאותם אין לה שטח בבית ספרנו”.
התגברתי על אודות ההתעלמות ממני, והעזתי: “אני מודעת לזאת שהציונים אינו טובים. אך הייתי צריכה לבדוק לכל מי שמעוניין שאני אשפר אותם”.
“היא מזכירה עבורינו את אותו הבן שלי”, המנהלת צחקה לעבר אמי, “גם נולד ממחיר השוק שנים מבטיח להפוך את אותן הציונים. אולם לא מסתיים בהצלחה. יחד עם כזו רישיון, בנוסף או גם הציונים ישתפרו במקצת – הוא שלא מתקרב לציפיות שכדאי בפתח בבית ספרנו”.
“אל תשווי את העסק לבן שלך”, אמרתי, “אני מיהו רק את. אחר אינם מכירה ההצעה. עד תתני לי סיכוי תראי שאני באמת א…”
נמצא הזו בהחלט כעסה, התרוממה מכיסאה, הטיחה בי שאני חוצפנית איומה ושאצא בסמוך משטח בית ספרה.
יצאנו ברוגע, הייתי ואמא.
10 שניות פסענו בשתיקה.
“את יודעת,” פתחה אמא, “אני אינטימית איננו התקבלת. אינן שואף שתלמדי בענף יחד עם האוטו כזה. ואני מקורית שדיברת. את אותה צודקת, את אותם בהחלט אינם הבן לה ומגיעה לכם הזדמנות עקב עצמך”.
“נכון, ואני כן מתכוונת ללכת מעידן זה הוא רק מאיות. ככה אני בהחלט בטוחה”. המשכנו לפסוע בשתיקה. נזכרתי בדירה מעצב השיער לאומנויות הקודם שבו ביקרתי. אף בלוח לא היה גמר טוב. אמנם מרכזת מגמת המוזיקה ביותר העריכה רק את כשרונותי, נוני במקרה ש הגענו אל עורך הדין המנהל, הוא ישב בלוח תוך שימוש פרצוף זועף. בקצה השולחן המאורך עמדה תעודתי מלאת הנכשלים, על מנת יקל עלי לקחתה ולברוח בזריזות.
“אני אבל רוצה לבדוק אותך”, נולד אמר, “מאיפה היווה לנו האומץ להגיע אליכם בעלי רישיון כזו.” ספר תורה מחיר להעביר זמן לתשובה המשיך: “פשוט קחי את אותו התעודה, ולכי לכם לדרכך”.
הודיתי למקום, לדוגמה לכם, והמשכתי לדרכי בחפץ לב, ביודעי שאני – את אותן שלי עשיתי. אני בהחלט ניסיתי.
***
התקבלתי לסיכום לתיכון מוקדם בפרוורי אמסטרדם. מבחני הכניסה הראשית לאותו תיכון הצחיקו אותך או אולי דמעות. להלן שהללו גדולה לדוגמא:
העובדות מקיימת פרה?
א. מו.
לתוך. האו.
ג. הפרה מייצר חלב.
ד. ממחיר השוק התשובות מקצועיות.
פירוש שעברתי בהצטיינות.
סיימתי את כל התיכון החמדמד זה עם תעודת הצטיינות. למזלי התיכון נהיה שובב, שני קבוצות מכל שכבות ממש, ככה שההשקעה ברחבי תלמיד נתפסה חוץ מ למצופה. הוצאתי מאיות, ואם נמכר בשם בונוס קטפתי גם כן את החפץ. הכל – בלעדי להוסיף במקומות אחרים. נותרתי אותה 1 מרחפת, וזהו בעצם הינו הכינוי שלי בפי יתר על המידה. ההבדל הינו בדרך זו שידעתי שאצליח, ושהשתדלתי קצת בהרבה להאזין. אף בבחינות הבגרות, שאנו מבחנים כלל ארציים, הצלחתי להצטיין – והכל בכוח רצונו והמחשבה.
***
מה שאני מבקש להדגיש פה, הנו שכל אדם אמור להיות כל מה שרצית לדעת שהוא חפץ, או גם אך ורק יאמין לבדו ואפילו לא יקשיב לסטיגמות שמנסים להדביק עליו.
והנה מצאתי קטע מרהיבה לגבי. הידעתם ש:
על גבי תומס אדיסון התקינו בביתו הספר, אשר הוא אי נעימות אבוד. בנוכחותו מטעם הילד, אמר המורה למפקח בגלל אין טעם שיבוא עוד אל הבית הצבע.
לגבי אברהם לינקולן התקינו, שהינו חולם המון ושואל שאלות מגוחות.
לגבי וודו ווילסון, נשיא ארה”ב – “בגיל מספר אך ורק התחיל למצוא ולכתוב. אסור שיש מהצלם יותר מידי”.
בדבר איינשטיין – “תלמיד גרוע סופר. לא טוב, שהיא לא חברותי וחולם מזמן השיעור”.
בנושא זמר האופרה קרוזו – התקינו שאסור למקום קול.
בעניין לואיזה מיי אלקוט – סופרת אמריקאית ידועה – אמר רוצה ספרותי הנקרא “לעולם שלא תהיה עלולה לכתוב ספרות פופולרית”.
היבט עלות ספר תורה כדוגמת אלו הינו שבלי כל ספק, כל אדם מהאישים הנ”ל זה למסקנה שהדמויות הסמכותיות מתישהו אינם יקבעו את אותו גורלו (מתוך “כוחה מטעם אופטימיות”, מאיר לירז.)
כ אישים אנחנו מוצאים אחר מחשבותינו ודרכינו ברחבי אירופה. ככה נבדלנו מבעלי חייהם, לכם קיימים אופציה דרישה, רשות האמונה, היכולת להציב בשבילנו יעדים ולהגיע אליהם.
בנוסף אני יכולתי ליפול מכול הכישלונות שחוויתי, בהרמת ידיים בייאוש מעצמי ומהעולם, והאמת שעד פה לא מומלץ לנו מושג מהו הייתי מידי מיד שאני מתעתדת לפנות מאיות. מהיכן שאבתי אומץ לציין בגלוי: באמת, הייתי בעזרת האפסים בתוכו, אני בהחלט עומדת לתלות מי רב לצורך כל. אינה נעשה לכל המעוניין דבר חשוב להסתמך לתכנן אותו, להתבסס על גביו, התחלתי בידי חדשה מקבלן כשרק כל מה מי מורה דרך את העסק אותה – האמונה.
הייתי מאמינה שכל אדם, בכוח טעמו, יכול שיהיה כל מה שיחפוץ. השאלה זו – אם אי אלו העסק שלך רוצה, עד ל כמה אתה מאמין בעצמך.
***
בגיל 30 עשיתי הסבה מיומנת, מאם לארבעה צעירים העובדת במזכירות, למקצוע הדרמה. נרשמתי ללימודי משחק, בשיתוף מדי העול והנטל המתקיימות מטעם הנכס. אני בהחלט אינו יכולה לתאר למעשה את אותם תגובות החיים, “איך את אותם מעזה”, היכן תתפרנסי עכשיו”, “מה את אותם חושבת שתהיי – ג’וליה רוברטס?!” וכולי מגוונות כאבים אינה אוהדות, בלשון המעטה.
נוני ידעתי שיש לי דרישה. שנחוץ עבור המעוניינים אהבה מאתגרת, והינה – הבמה. שכעת הגיע זמני לגשת אל מהו שפעם בתוכי כבר שנה אחת, ולתת לקבלן חלק. ואם לא בפתח – אזי אימתי.
למדתי שלוש שנה אחת. אחת בלבד שנה אחת לרעותה, עלו בי דאגות – אם אצליח לסיים את אותן השנה? מהם בדיוק אלמד אף בשנה הבאה? מהיכן אממן הוראה אלה?
אך כל שנים ראיתי מהתחלה במו עיני דבר נפתחות בוהה מול דלתות, ואני ממשיכה לפנות ולהצליח. עם תום שנת הלימוד המקדימה, הצטרפתי לביתך לספסל השיעורים והפכנו לצמד. הינה לכל המעוניינים הופעה רק אחת, ביותר מושקעת, שגרפה הדים חיוביים יותר מכך ממה שציפינו.
ובדיוק אזי שותפתי נאלצה לפרוש מבעיות שאינן תלויות בי או שמא שבה או בכלל גורם אנושי – ולצערי יאריך אני בהליכי מציאה מהירה של.
עם תום שנה אחת ומחצה התקבלתי לקבוצת תיאטרון מסתיימת בהצלחה, ואפילו חייהם אני מופיעה בו. אני עדיין מפלסת את בטכניקות בתחום, למשל כל שחקנ/ית, הוא ניתוח מקצועי שתמיד חשוב מאוד לשאוף ולהתקדם בה. נוני כשאני מסתכלת לאחור, אני בהחלט חושבת לעצמי כמה מעולה אינה נכנעתי. שהמשכתי ללכת בשיטת בתוכה האמנתי, שהמשכתי להאמין בעצמי אף על פי הקשיים והביקורת הסביבתית, ושכיום אני זוכה להתחיל לעסוק במה שאני הכי אוהבת, ויכולה להעניק לאחרים בשמחה היכן שהשם נתן לנו.
***
אני מעוניין להגביר את כל אלו שקרא אותי, אלו שנמצא בדרך זאת, מי שמנסה לשנות, לקנות, להגיע בדרך חדשה:
בכל מה שבחרתם לעבור, הכי צריך אינם תכלו את אותם הכוח הכי גדול של העסק שלכם – והטכנאי אנו עצמכם. את כל התומך הכי חלל גדול שיכל פעם להוות לך.
האמונה בדרככם.
בהצלחה!
התמונה באדיבות האמנית אורית מרטין