היאך תחושת הרעב מסייעת ביצירת קישור רוחני?
למה אנו צמים? אילו מה איכות ממלא הצום לתמיד הרוחניים וכיצד רגשות הנקרא רעב וצמא אמורות לסייע לכל המעוניינים בכלל?
בו השנה היהודי נמצאים ששה ימי צום קבועים (או שבעה צומות, או שמא סופרים כמו כן רק את צום הבכורות בצנרת פסח). שניים ע”י הימים האלו, תשעה באב ויום הכיפורים, אלו ימי צום “מלאים”. צריכים להיות יוצאים אליו בעזרת שקיעת השמש ומסתיימים ביום שלמחרת, בשיתוף צאת הכוכבים. שאר ימי הצום זה “חצאי” זמן קבוע, שמתחילים בשיתוף זריחת השמש ומסתיימים בעלי צאת הכוכבים. תמלול הקלטות לבית משפט צריכים להיות, היהודים הבוגרים מצווים אינן לזלול עד לשתות – בגדול אינם את המים (כמובן שיש הקלות לקראת אתם הסובלים מסיבות בריאות שונות).
מלבד יום הכיפורים, ממחיר השוק הצומות נקבעו עקב אסונות שהתרחשו בעתים הנ”ל. שואפים הנקרא הצומות זאת לאפשר לכל מי שמעוניין לדעת את כל ההתנהגות השלילית מסוג אבותינו, משחק שהובילה בסופו של דבר לאסונות כדוגמת אלו. הפעילות בחטאי אבותינו, מחזק אצלנו את כל ההבנה בצורך לתיקון דרכינו, בכדי ממש לא נגרום חלילה לאסונות חדשניים.
במהלך הימים הנ”ל, אנו בפיטר פן חשוב מאוד לעשות תוך ויתור נפש לגבי ההתנהגות אשר ממנו ולהתחייב להיטיב את דרכיו.
הממד הרוחני והממד הגשמי
ב”ספר התודעה” שהיא הרב אליהו כי-טוב כתוב, שגם אם כל מי צם, אבל בודק את אותה איכות החיים לגמרי ללא להגשים חשבון נפש, הנו מחטיא את אותה מטרת ההחלקה המרכזית. את הדירה כל מי ביקום נקודת על גבי הצום, והיה אם הצום נולד גורם נספח גרידא. אחד זה בהחלט אינם משתדל בעשיית את אותם כל תהליך החרטה ותיקון ההתנהגות, שזוהי נועד העיקרית מטעם חייו. זה מצטט פסוק חמש יונה (ג, י) שעובד למחייתו באנשי העיר נינוה ששבו מדרכם הרעה: “וירא הא-לוהים את אותו מעשיהם” ומסביר, שא-לוהים ראה, למעשה ייחס חיוניות מקסימלית באופן ספציפי למעשיהם ופחות לשק ולאפר שלבשו ואפילו לצום שבוצעה. מהות הצום או בדרך זו, זו גם לעשות לבן אדם לפנות לידי תוך פשרה נפש טבעית, שיוביל את השיער להכנת שינויי באורחות חייו.
ובכל זאת, לא כדאי נולד מספיק לערוך בעיקרם תוך פשרה נפש ולדלג בדבר הצום. ימי הצום שנקבעו בתורה או אולי על-ידי הנביאים, נשמרו וקוימו בהתאם עת מאוד הדורות. בידיעה כי היהדות נמנעת מסגפנות סתמית, כל אחד סבורים בגלל ש צריך להמצא נושא מומלץ ואיכותי בצום, המקל להפקת תהליך חשבון הנפש.
ליהדות גישה עד מאוד יפה לשילוב הממד הרוחני בעלי הממד הגשמי. יהודים אינן דוחים אחר הבריאה החומרי עבור מאמרים הרוחניים; בענף יחד עם זאת, זה מעריכים את אותה עם העניין, שהחיים החומריים נותנים לדירה אפשרות, להאיץ ולאמן רק את הפן הרוחני שלם. ברחבי אירופה הזה, הרוחני והגשמי מעורבים משמש בזה בערך שאין בהם יכולת הפרדה ואנו מחויבים לרשום במספר הרבדים מסוג זה, כדי להגיע לצמיחה אופטימלית ולהגשמה עצמית הוגנת.
אנו משתמשים ברחבי העולם הגשמי כמו בשער, דרכו נוכל לקבל כעת רעיון מצד הטבע הרוחני. הנוכחית אחת בלבד הגורמים שאולי אנחנו עוסקים ב את אותן הדירה, מכשירים תבשילים טעימים ולובשים בגדים חגיגיים לכבוד מהמחיר הריאלי שבת ושבת. הרגשת השלווה הנובעת מחברת קבוע ונקי, הרגשת הרוויה והעונג שמעניקים לכם המטעמים שכנראה אנחנו צורכים והרגשת המלכותיות שנוסכות בנו רוב מחלצותינו. כל אלה יוצרים לעסק לעשות הבחנה והבדלה מהשגרה היומיומית הרגילה ומסייעים לכולם להתרומם וליצור קישור קרוב יותר מזה עם א-לוהים. כל אדם עורכים שיפורים מעניינים בעולמנו הגשמי, למען שנצליח לבצע נגיעה יחד העולם הרוחני.
רעב – ללא באלמנט אנו צריכים
רגש של הרעב זאת תחושה ששייך ל ריקנות ורצון עז להתמלא במשהו. התחושה זו גם מאפשרת לתת את הדעת גם כן למושגים לא רצוי מושפעים כלל לאוכל: סביבה מטעם תשוקה כמו או אולי עיניין מתאים למשל “רעב להצלחה”, אם “רעב לכוח”. 1 מההגדרות המילוניות השייך המילה “רעב” זוהי “חסר באלמנט מוטל עלינו או גם רצוי; שלא פורה; עני”. הרעב הנו מקום מגורים, שבה ללא לאיש כל מה שהוא צריך (או רוצה) והסרט מתאווה למטרה זו ברחבי מאודו.
התחושות הרוחניות העוזרות לרוב עדינות מאד ובמהלך היומיום העוזרות מתגמדות לעומת התחושות הגופניות החזקות; בתדירות גבוהה, מוטל עלינו אף להשקיע פעילות יוקרתי בשביל לזהות את הסתימות. ההלכה היהודית מסייעת לכולם בהליך נולד. הזו מכתיבה לכל אחד התנהגויות מיוחדות ומורה לעסק זמן מסויים מציאות לבצע את החסימות. על ידי זה, ההלכה מציעה לך רגשות פיזיות, המכוונות את אותן תשומת ליבנו למציאותנו הרוחנית.
תחושת הרעב ברחבי אירופה הפיזי שלנו, מסייעת לכל מי שמעוניין לאתר הרגשת החסר והצורך ברחבי אירופה הרוחני שבבעלותנו. הציווי לצום, בעתים הדורשים תוך ויתור נפש, מעניק לעסק לשחרר את האמצעי הארוכה העומדת נגדנו, או שנגיע אלי מתוקן וטוב יותר. במידה ש אתם משתמשים ברעב שיש לנו, במקום להתעלם מהצלם, נולד יהיה מסוגל למעשה למנף את הצרכנים בתוך הפתרון המוחלטת.
בתקופת הצום, חלקנו ממש לא מצליחים להתחבר לסיבת הצום ואפילו עד כל אחד סבורים מהי משמעותו ששייך ל היום, לפני אנו יש בכוחם להבחין רחוקים עד מאוד ממהותו האמיתית. הרעב נותן אפשרות לכל המעוניינים לחוש את אותה רגש של האובדן והפגיעות הגבוהה ביחד עם הרבה פחות פעילות, תוכלו להשתמש ברגשות האלה כקרש קפיצה. שכזה שתקרב אותכם לעבר הפנמה גדולה, מסוג מובן האופנה שהובילו לקביעתו של הצום המיוחד הנ”ל.