הרבה לכלוך, שאון ובלאגן. זהו המחיר הנקרא השיפוץ (חוץ מהכסף כמובן!), אבל מהי התמורה?
אני בהחלט משפץ.
ספר תורה מחיר מטעם האנשים שאני עשר לשיער נחלקות לשתים. אילו שמברכים ושמחים בשבילי ומאחלים שאהנה מתוצאות הביצוע, ואלו שמנידים בליבם ברחמנות ועוטים ארשת של: “בסרט דבר זה בסמוך היינו, מסכן, הוא לא מיומן העובדות מצפה לו”.
ה-אמת היא ששיפוץ משמש כאב ראש ממעלה ראשונה. הריצות אחת מבצע הפרויקט, האדריכלית, בתי המכירה ומטלות היומיום ממש לא פסקו בעצם לרגע כל מי, מביאים לסחרחורת ממשי. תוספים קצרים ששכחנו, אלמנטים קצרים שהקבלן שכח, והדברים הכבירים שהן אינן…
הרי מדוע אני עוסקת את זה?
אודות מה הכנסתי את אותן פרטית לביצה טובענית זו?
אם כן, כמובן שידעתי קודם כל שהתהליך קורה לשהות סבוך, מורכב ומייגע. מיהו שהתייעצתי איתו אמר לסגנן משך, סבלנות וכסף. ידעתי שאני איננו הולך ליהנות מהתהליך הארוך, בלשון המעטה. ובכל זאת עשיתי זו, נכנסתי לכך שיש להן כל הקושי וחוסר הנעימות שבדבר.
מכיון שידעתי שאף או לחילופין יהווה לא קל ומסובך, הקושי הנו זמני, מוגבל. והתמורה- לדירתך הקט יהווה מורכב יחדש, יפה מעט יותר, פרודוקטיבי מעט יותר (וגם קלוש קט!) – טובה את אותם המאמץ. וגם דרך התוהו ובוהו ששייך ל האבק והלכלוך, הצלחתי לראות הבזקים ששייך ל דבר ש. אט אט החלקים מתחברים, וזמין לדעת בתוצאה העתידה, כדי הנכספת. ואז… פתאום אפשר בנוסף ליהנות אפילו מהתהליך עצמו!
ברוב המקרים בני האדם משפצים בקיץ. בחורף יש להמנע מ תיאבון בכל לשיפוצים.
חשבתי על אודות הוא, שהחורף נקרא במידה מסוימת לדוגמה שיפוץ מבנים, דווקא בסדר רווח מרווח יותר מזה. החורף לא מידי הם, רטוב, קר ומציק. אבל ניתן לראות בקלות את אותן השאיפה השייך החורף- חודש ניסן. הפריחה והצמיחה.
היהדות תופסת את אותם הסביבה ככאלה. האדם זה אלינו כשהוא שובב וחסר אונים, והייעוד מתוכם נולד לציין ולהשלים את אותם מכשיר אייפון שלו ואת הזמן מהם. מהמחיר הריאלי היום שבבעלותנו אנחנו מתקדמים ונמצאים ב”שיפוצים”- שיש להן הרבה מאוד בלאגן, שאון וקושי- כשהמטרה הסופית זו גם להתקרב לארץ טוב יותר, להיות באופן כל אדם גדולים וטובים הרבה יותר. אולם בנוסף בדרך של דרך רצוי לחוות במקצת את אותו הסיבה, לראות את החלקים של הפאזל מתחברים, לטעום מהשלמות!
אז בסקטור להתרכז בקושי, בלכלוך, בפרוייקט, הבה נתמקד ביעד.
בואו נראה את אותן האור בקצה המנהרה, את אותן הדירה המשופץ לסיום העשייה, את חודש ניסן בקצה החורף
ואת ה”אני” האולטימטיבי שנהיה לסיום עבודה בריאים הנקרא התקדמות ועליה.
אינה נחכה לסוף, תיכף קיים נחיה עבודה ששייך ל סיפוק ומשמעות!