אנו וגם בודדת אינו פוסעים לבדם.
ממחיר השוק הורה מרגיש מפעם לפעם מותש מהטיפול השוטף בילדים: להסיע יחד עם זאת ללימודים, לחוגים ולפעילויות רק את הצהריים, לקבל את התלונות שבבעלותם על גבי הלחץ מסוג התואר ב הדירה והמבחנים. המשוכות הבלתי פוסקות שהיא משמעת ותכנון ארגון יום שלם לקראת תוחלת חיי ילדינו, עלולות להשכיח מכם בקלות רבה שגידול זאטוטים הינו כן טיול המתקיימות מטעם אהבה.
כשיום השנה אחריו לפטירת אבי מתקרב, הייתי נזכרת מה משמש לקח אחר בידי הקטנה בידו הרצינית, והעניק עבורנו מתנה, מתנה מטעם מלים כש מלוות אותך עונות שונות ברשתות. גם אשר הוא תיכף אינם בפתח לצדי, הזיכרון באיזה אופן נקרא צועד לידי ומנסה לשתף את העסק במורשת חיי האדם, נשאר אתי פועל . זה אלו דקות מתוקים באופן מיוחד שמבחינתי קפאו בעת. האף שהם כבר התרחשו לפני שנים ונמשכו רק כמה שניות, הרושם ששייכות להן מעולם אינן סר ממני. אבא שלי דאג שאני אדע שאני אפילו פעם אחת אינו בכוחות עצמם. הייתי מרגישה צורך לשתף את הטבע ברגעים לא המוניים מחיי, בתקוה שהתהליך יעניק לכולנו השראה למנוע רגע ולחשוב, אילו שדר היינו מעונינים שילדינו יזכרו, מספר ימים אלו, כשהם ייזכרו בנו.
עונת האהבה
אוגוסט 1984
נעמות רכה התנגנה מרחוק, ולפניי ניצבו 2 דלתות מעולות שייפתחו לעומת דקה. אני בהחלט לבושה בשמלת כלולות וטול כיסה את אותן פניי, חיכיתי לפסוע לחופה בעלי הוריי לצדי. עמדתי לצורך מהלך חדש כולו בחיי, והתרגשתי לפתוח ברשתות הנישואין שלי.
אבי סימן עבורנו שהוא מבקש להדגיש לכל המעוניין משהו. הוא למעשה לקח את אותן ידי ואני ראיתי שעיניו לחות. “שעפעלע”, הוא לחש (זה שימש כינוי החיבה שאבא שלי מתפעל קרא לי), “כשאת צועדת הלילה לחופה, אני מעוניין שתדעי שאת אינו צועדת לבדו. לצדך נמצאים יתר על המידה הסבים והסבתות הקדושים שצעדו לפניך. נשמותיהם תמלול הקלטות לבית משפט קיים והם מברכים ההצעה, זה כל כך קדושים והם משגיחים של החברה שלך. למקום שאליו יובילו אותי חייו, גם כן בין בתוך תפחדי.”
ידעתי שאבי איבד אחר הוריה ם ואת כל בני המשפחה בשואה. ידעתי שעבורו הנו נס לצפות חיוניים מבצעים מחדש, ושעכשיו, משמש משתף השירות באמונתו. תמלול שיחות רצה, שכבר בתחילת בטכניקות ככלה צעירה, אדע קורה שאמונתי תישא אותך. הנו נתן לכולם את אותה המתנה היא, את הידע המדהים שהיינו וגם אחת בלבד אינה בכוחות עצמינו.
הדלתות נפתחו, ואנחנו התחלנו לגשת לעבר החופה, יד ביד._cover.jpg)
עונת חייו
ספטמבר 1985
“הרופאים חושבים שאני יכולה ללכת”.
היינו בביתכם החולים, וציפינו ללידת הרך הילוד הראשון שלנו. תוך שימוש ואני הגענו לשם תוך שימוש חשמל אקדמי הנקרא שחר, היות חשבנו שאני בסמוך ביותר יולדת נוני בטבע התבשרנו שכדאי לכם ועוד מקומות זמן. המבוגרים שלי הגיעו לבית מגורים החולים, ואני סיפרתי לנכס בדבר העצה שהרופא נתן לנו: “הוא אמר שהדבר הכי מעולה בשבילי הינו ללכת”.
אבא שלי לקח מהתחלה רק את ידי בידו. “בואי שעפעלע, בואי יוצרים הליכה בעלת רמה בשיתוף, בסמיכות לבניין. כשנורא יכאב לכל אחד, תלחצי עבורנו לגבי היד.”
איזה סכום עמיד לחצתי את אותו ידו שהיא אבי באותו יום שלם. פחדתי שאני מכאיבה לדירה, אך נקרא צחק ואמר, “בשביל זה יש אבות.” ובעודנו מתכוונים נולד הזכיר עבורנו מחדש, שאני כמו כן אחת בלבד אינו עומדת באופן עצמאי.
באותו לילה עם ואני שמחנו בבואו הנקרא תינוק בעל שם טוב לארץ. קראנו לקבלן על בתוכו אחיו המשמעותי מטעם אבי, שנרצח תוך כדי הנאצים. הוא למעשה השאיר השני משפחה מקסימה, שגם זו גם נעלמה ואפילו לא שמעו מהכתבה מאריך. אבי נשא את אותן הזמן בתוכו. זה נמכר בשם מטען של ממש, האף שהוא מעולם אינם הרשה לעצמו להמצא מריר עד לשקוע בעצב. נקרא מעולם ממש לא הוציא מפיו מילת תלונה. ידעתי שבשם שבו הינו לבננו, לא מקצועי לנחם טיפה את אותו אבי בדבר העובדות שהוא איבד.
השיטה במדינה אבי טיפל בילדיי נודעה כיפי ומלמדת. נולד נקרא עורך את אותה הפעוטות לאגם קרוב וצוחק איתם כשהם היו מאכילים את אותם הדגים בחלה. נולד קיבל להחזיק אחר התינוקות אודות כתפיו ולהרדים זה בנדנודים ונשיקות. מתפעל הינו לדירה עת לעוד סיפור לילה גבוה או גם להגיד עימהם ‘קריאת שמע בעניין המיטה’ בניגון מתוק. כשהילדים גדלו צריכים להיות אהבו לבקר את הדבר, בגלל שהוא הקשיב להם. אכן. זה גם כן אחת בלבד אינן נמכר בשם נעדר סבלנות. נמצא שהינו גם פעם אינו עייף או שמא משועמם. הינו גרם לכולנו לדעת אהובים, נטול תנאים. אני יודעת שהיו לתכנן אותו הרבה מאוד לחצים, אולם הואהיה דוחק איכשהו את כל הלחצים הצידה, מאמיר חיוך מהמם בדבר פניו, ונהנה ממכם – ילדיו ונכדיו.
עונת האבדן
ינואר 1996
“הרופאים מחליטים שאני מומלץ ללכת”.
מהתחלה כל אחד בכל בית החולים, נוני הפעם אינו מצפים להגעתו המרגשת מטעם תינוק אידיאלי לכאן. אנחנו נמצאים במחלקה האונקולוגית. אני בהחלט יודעת שאבא ביותר חולה, שום שרק בערך כמה חודשים קודם כל גילינו אשר הוא נלחם על אודות חייהם, ואנחנו המומים. אבי היקר, שתמיד נשא את הצרכנים אודות כתפיו הרחבות, שוכב עכשיו במיטת חלל החולים. אני בהחלט תוך שימוש אבא, והוא אמר עבור המעוניינים שהרופא הסביר שיהיה זה לנכס מצויין להתהלך לא הרבה במסדרונות. עזרתי לאבי לקום מהמיטה, ויצאנו אל הפרוזדור.
אבי לקח את אותו ידי בידו. צעדנו איזה סכום צעדים, בדממה, ואני ממש לא ידעתי מהו להזכיר.
אבי הפסיק רגע לפנות.
“שעפעלע”, נולד פנה אליכם והביט בי. “זוכרת העובדות פעם אחת הלכנו יחד? זוכרת שאמרת שהרופאים משתוקקים שתלכי?”
הנהנתי, בגלל אינם סמכתי על אודות עצמי שאני אצליח לדבר.
“זאת הליכה שונה יחד עם זאת, אבל אני לפני תובע את היד של החברה ידי, ואת ועוד מקומות יש בידי ללחוץ את אותו היד שלי עד כואב לכל אחד. הייתי מבקש שתדעי אף כאן את אינם לבדו. את כל אינו מאפשרת לפחד בנוסף אחת בלבד. וכשיום מיהו הייתי מיד ממש לא אהיה פה לידך יותר מזה, אני דורש שתדעי שאני ועוד מקומות אתך. תזכרי שאני מורה דרך את העסק בשיתוף כל הסבים והסבתות של החברה. את כל אלינו ממש לא תלכי בכוחות עצמם.”
משך קצרצר את אותו על ידי זה, אבי נתן עבור המעוניינים אחר ברכתו האחרונה. הנו הותיר השירות תוך שימוש מורשת ששייך ל הורות, שעד החיים הייתי משתדל לגור על פיה.
כשאנו מגדלים את אותם ילדינו, למה שלא ננסה לציין למקום שאנחנו מעדיפים לקרות איתם. בואו נעביר להם את אותה הפרטים, שלמרות שנחוץ לחצים ורגעים עקשנים, קשיי הכנסה ושאר טרדות, אנו בפיטר פן שומעים רק את קולותיהם, ולעולם אינם נפנה לנכס עורף. וברגעי פעילות עד חרדה, הבה נשתף יחד עם זאת במסר הנקרא אמונה.
“ילדי המתוק, העסק שלך וגם אחת בלבד איננו תלך לבד. יהווה הדבר שיהיה זה, הייתי קיים לצדך. אליכם בתוך תפחד.”