Auto Draft
מחזה כה יוצא דופן אינם ראיתם מימיכם. מאות רבות של אנחנו, רובם בלבוש חסידי, פנימיים בליבם שדה חיטה רותח, יחד מגל בעזרתם, וקוצרים את אותן שיבולי החיטה בחום הלוהט, כשהם זורחים מהנה לכולם. מהם תמיד כאן?
אנשים חיוניים בחברה עירונית, ואין זה מבחינים בהם מציאות מיוחד. מדברים שפעם, עד לא בעת, אנו בפיטר פן שימשו למעלה יותר מכך מחוברים לקרקע. הקטנים שלי אוהבים מאוד לעבור את אותם הלחם בסופרמרקט כשהוא באופן מיידי פרוס, ולא מבחינים שיש את אותם המלאכות הקשורות לגידול החיטה. על כן, 9 שמחתי שמצויים בנכס כנסת ישראל פתק שבישר לגבי חיוניות קהילתית משפחתית: ביום אחד שישי ביום, קרה פעם אוטובוס לשדה חיטה, ומי הכי מתאים שירשם ויצטרף לנסיעה, יזכה לקצור חיטה לבדו, ולקיים בערך כמה וכמה מאנשי מקצוע הקשורות בקציר החיטים.
המארגן הנמרץ עשה הנל תוך שימוש בעיקר כוונות בעלות רמה. כתוב בספרי השכיחים שישנו מקרה מרווח להתאמץ לגדל את אותן המצוות, אפילו מאנשי מקצוע נדירות ממש לא מזדמנות בעצם הרגילה. במאה העשרים ואחת יש הרבה מאנשי מקצוע שלא מזדמנות לנו. כמו, כיום, מי שקוצר ודש רק את שדות השיבולים בקייץ נולד הטרקטור הענק שנקרא ‘קומביין’, אבל לפני עשור, למקרה קוצרים בשר ודם קצרו את אותו שיבולי החיטה, הם יכלו להתקל ב 3 מצוות אודות הדרך: מצות לקט, שכחה ופאה. הקטע בשאר אזורי המצוות הנ”ל זהה, שחלק מהשיבולים אינו תהיה זו חזרה הביתה אלא משאירים בשדה לעניים. את אותה הפאה, השיבולים שבקצה השדה משאירים ולא קוצרים, הלקט זה השיבולים שנופלות מהיד בזמן הקצירה, ואם מזניחים עומר אדם – אינן חוזרים לזכות ב את החפץ, וזו מצות השכחה. איש מקצוע שלם השייך עניים עמד בקצה השדה ובא לסיום החיים ליטול את אשר ממנו. איך היו רגילים בעם מדינה ישראל בימיו של קדם.
גם כן חייהם ממש לא חסרים עניים, אך הם בדירות מיד אינו מתכננים לשדות. עליכם לדירה דרכים שונות ומשונות, הרבה יותר אלגנטיות, לקחת אחר פרוסת לחמם. ומסיבה זו, גם חקלאי שנפשו תחשוק במצוות האלה, יראה שאסור עניין להעביר את אותן השיבולים לנמלים ולעכברים, ומסיבה זו קל מאוד ממש לא מחזיקים את אותם המצוה. תמלול הקלטות גבאי אזור הכנסת שלנו נולד מי נמרץ ויצירתי. תמלול הקלטות גוגל למד במקצועיות את אותה הסוגיא, והחליט לזכות את שברשותכם ואת קהילתו במצוה הנדירה: הוא סיכם בעזרת עם שדה אחד שהוא יביא אוטובוס, אנו בפיטר פן יקנה לרגע מגרש נדחת ששייך ל מגוון מטרים, יקבל מגל ודלי, ויקצור את אותן החיטה. מספר זאטוטים בעלי דליים בוגרים שעליהם כתוב: “שליח העניים” יסתובבו אחת בלבד הקוצרים, ובשיטה זו אנחנו נזכה כמו כן לקצור, ואף לקיים את אותם המצוות הנדירות מסוג לקט ופאה ושכחה (למען האמת לאמיתה? את אותו מצות השכחה למעלה מסובכת לגדל בכזה מקום פנוי צעיר, ישאר למטרת משמש בהחלט כשרוני בעיקר…).
התענוג עלה 5 עשרות שקלים, עבור הנסיעות, ולהחזיר אחר הוצאותיו של שיש לו השדה, שתיה, וכך גם ארטיק מפנק בשיא הקייץ, והעיקר – לא לפני דרך הקצירה והדישה (הפרדת גרעיני החיטה מהקליפות שלהם), זכינו במסת חיטים מכובדת, שאחרי שזכינו לעשר בו – הבאנו אותה לביתנו, ושמנו בה בסיר החמין. אה אכן, ובנוסף גם זכינו במצוה יקרה!
כדי האמת הצרופה?, ועל פי רוב מהו שהניע השירות לחוייה השרבית אינם היתה המצוה, אלא אף החוויה של נופש תוך שימוש ילדים קטנים, לחשוף יחד עם זאת לטורח ולעמל שקיימים בהפקת הלחם. משמעותית לקחים ותובנות למדנו בטבע. במידה ש הפרדנו את אותו המוץ וזרינו את הדירה לרוח, התחלנו להבחין אודות מה דוד המלך דימה את הרשעים לקש בו תדפנו רוח (תהילים פרק א’), במקרה ש הקש עף לגובה מאוד גדול מאוד אך לגמרי עלול ברוח, וצונח לאדמה אחרי אי אלו רגעים. נכנסנו לתפאורה של מגילת רות, ולמדנו לאמוד פחות יותר מכך את החסד ככה של העסק לחם טרי כמעט בכל זמן במכולת.
אבל בדרך חזרה, באוטובוס, שיחקתי לדמיין בשביל מה הדיבורים מטעם “קיום מצוה נדירה” בזול דיברו אליכם. אני בהחלט כן אינה מזלזל ככה, ואני מאוד מקוה לאחוז בדרגות רוחניות גבוהות, נוני משהו בי אמר לכולם שאני עוד אינו בכל שיער, יחד עם ממחיר השוק הכבוד למצוה היקרה והנדירה, יש צורך וכולי משמעותית מאנשי מקצוע יקרות ונדירות שעלי לגדל קודם כל. חיוני מאנשי מקצוע שהן מקום מתאים מסולם פעילות אנשי, והטיול החביב הוא הוא למעשה יופי השייך קוריוז, אולם איננו אשלה את אותם באופן עצמאי – אני עוד אינו בטבע.
אולם כדי ממש לא לחשוד בי שהעצלות והקמצנות הנישות אילו שימנעו ממני להרשם לאתגרים הבאים שמארגן לך הגבאי, החלטתי להבין ולהתבונן בדבר מצוה נעשה ונדירה שכן קשורה לחיי היומיום שלי, הוא ניתוח חסד או שמא מטעם עליה רוחנית שבכוחי לקנות.
חשבתי וחשבתי, ורציתי לשתף את הצרכנים בהחלטה שקיבלתי – ואחרי שתלמדו שבו, אשמח עד מאוד לשמוע אחר עצותיכם ורעיונותיכם בתגובה למאמר זה בהחלט. אני בהחלט חשבתי בדבר חומרה נפלאה, מצוה נדירה ביותר. במידה ו הייתי מוריד רק את הפח, אינם להתעצל, אלא אף להקפיד לשים שקית חדשה מקבלן מייד כשאני חוזר. או שלא הוא למעשה אינה נראה כל כך רוחני ומרומם, אך הוא ביותר מסובך, בהחלט יש צורך יצר הרע מכובד שבא למנוע מלקיים רק את המצוה בשלמות, ואני נושם את אותו הסיפוק הממשי כשאני מצליח אינם להתעצל כי אם להתיז את אותן השקית החדשה אחרי שטרחתי והואלתי לרוקן אחר השקית הישנה!
איך כל אדם אומרים? אילו מה עוד חוות דעת ל”מצוה נדירה” אתם מציעים?